איך להיפטר מיצר הקבצנות?

יום אחד, כמו בכל יום, ירדתי לחניה למטה במטרה לעשן סיגרית קאמל שוויצרית משובחת. תמיד בזמן שאני מעשן, אני אוהב לעשות זאת תוך כדי תנועה, ובו בזמן לחשוב מחשבות למיניהם. תוך כדי שאני חג סביב מגרש החניה, ועובר ליד הפחים שכונתיים, אני קולט בזווית העין לפטופ 10 אינץ' מונח ליד הזבל, אתם יודעים, בתצוגה ליד הזבל של הדברים שאולי עוד יכולים להיו שמישים. זה היה בתקופה בה כבר הייתי מרוויח יפה, היה לי את כל הלפטופים והמחשבים שאני צריך, אבל בכל זאת, לא הבנתי, איך לעזאזל אפשר לזרוק לפטופ?!?!?! מיד עם סיום הסיגריה, אספתי את הלפטופ ועליתי איתו הביתה.

מיד עם עלייתי לביתי, התחלתי לחקור את ערך האוצר אשר מצאתי. היה זה 486 DX4. היה לו 16MB Ram, ומעבד של 100MHZ, בדיוק כמו המחשב הראשון שקיבלתי בכתה ה'. מיד עם סיום הניתוח הראשוני של הלפטופ, הגעתי למסקנה – בטוח אפשר לעשות עם זה משהו!!! הרעיון היה להתקין עליו הפצת לינוקס דלה, ולהשתמש בו כ-Remote Desktop בשירותים – סתם משהו שרק גיקים יכולים להבין… כמובן שבתקופה שעברה מאז, חוץ מכמה פעמים שניסיתי לעשות זאת ללא הצלחה הלפטופ נשאר ב-מ-ג-י-ר-ה!

כעת, כאשר אני יושב לי בקור כלבים של ניו-יורק, אני חושב לעצמי, בואנה – אני כזה טמבל! מה חשבתי לעצמי?!?! יש לי שני EEE PC, שאוכלים אותו בביצועים ואני יכול למקם אותם בשירותים שלי לשבור את הראש. מה גם שניתן למצוא את ה-Asus EEE PC הכי זול ב-$100-$200 בערך. סכום גבוהה יחסית לבנאדם הממוצע בגילי, אבל סכום זעום בהתייחס לרווח היומי שלי.

ואז התחלתי לחשוב… בואנה! אני כזה מטומטם! יש לי בבית 2 מגירות, בנפח 80 ליטר כל אחת בערך, אשר מלאים בכל מיני שטויות של חומר אשר צברתי במהלך השנים. יש לי שם הרבה הארד-דיסקים אשר נעים בגדליהם מ-800MB שלא זרקתי לבין 20GB מהמחשבים הישנים שלי בערך 10-15 הארדיסקים כאלה ישנים. יש לי הרבה סלוטים של Ram יש לי הרבה כבלים, 2 מחשבים שאני לא משתמש בהם (אבל מספר לעצמי סיפור שאני אשתמש בהם מתישהו). יש לי שני מסכי שפורפרת – 2 בונגילות שיושבות לי בארון, אחד של 17 אינץ' ואחד של 19 אינץ'. יש לי מדפסת ישנה – HP Deskjet 690c (נראה לי שזה עוד משנות ה-90), שספק עובדת, ואני עדיין חושב שאני אשתמש בה.

הרבה מעבר לזה… כשאני חושב על זה, אני לא בנאדם של בגדים, אבל יש לי כל כך הרבה בגדים מכתה ט' – מהתקופה שעוד שקלתי בה 25 קילו יותר, בלי טיפת מסת שריר, שאני מספר כמובן לעצמי שאני עוד מתישהו אלבש. ואני לא רוצה לדבר על כמות הדיסקים שהצטברה אצלי בבית שאני "לא רוצה לזרוק כי אני עוד אשתמש בהם".

שלב ב': יצר הקבצנות גם בקניות

אני יודע, אני יודע, איך זה קשור בכלל לשיווק תוכניות שותפים ולעסקים? תישארו איתי עוד דקה, ואני מבטיח שכל התמונה תתחבר לכם. עד עכשיו דיברתי רק על תונה של זבל שהצטברה אצלי במשך 23 שנות קיומי, וכעת כאשר הגעתי למסקנה הזו, אני בכלל נמצא בניו-יורק ולא יכול לנצל את המוטיבציה הזו בשביל לזרוק את זה.

גם כאשר אני הולך לקניות או יותר נכון הייתי הולך לקניות (ועדיין עושה את זה מידי פעם), הייתי מריץ חישובים מתמטיים של תזרים מזומנים, ואיכשהו גם כשאני מרוויח 4 ספרות על בסיס יומי אני מוצא לעצמי תירוצים למה לא לקנות דברים שיכולים להיות שימושיים. וזה קורה לאחרונה הרבה מאוד עם שירותים או תכנות שיכולות להקל לי על החיים בשיווק שותפים, כי כמו כל ישראלי טוב אם אין לזה רישיון אימיול אני לא קונה (או יותר נכון לא מוריד). לעזאזל, אם הכסף שאני מרוויח אני יכול להרשות לעצמי עותקים מקוריים של תכנות (וכבר הרשיתי), במיוחד לאור העובדה שהתכנות הללו הולכות ליצר לי יותר כסף (אל דאגה, זה נשמע כמו תחילת פריסל טוב, אבל אין המלצות בהמשך).

הגדרה: יצר הקבצנות

את המושג הזה אני חייב לאמא שלי. מטרתו של המושג היא לתאר אופן פעולות של בנאדם אשר אינם בקו רציונאלי בהתייחס לצרכים ולהכנסה. כגון: אנשים אשר מרוויחים משכורת מעל הממוצע במשק אך עדיין הולכים לסעוד בבתי התמחוי של ויצו. חוסר היכולת להפתר מדברים אשר אין בהם תועלת, עקב היקשרות רגשית למוצר חומרי כלשהו (עקב יצר הקבצנות).

ממחקר אשר ביצעתי, והערכות אשר העליתי יצר הקבצנות מתפתח עם השנים בהתאם להסתגלות למצב כלכלי מסויים כלשהו, אך לא נעלם עם השנים כאשר המצב משתפר.

הנה 5 חטאים שלי אשר נבעו מיצר הקבצנות:

  • לא לקנות לפטופ חדש – כשהמחשב הוא המשרד שלך, מחשב ממש מיושן יכול להוות עקב אכילס רציני בעבודה. קניית לפטופ חדש יכולה ממש להפריע, ואף להנמיך את הרווחים. מאז ששחתי את הלפטופ שלי בבוסטון, לא השכלתי לקנות לפטופ חדש. בבית הייתי משתמש ב-Desktop, שהיה טוב, אבל כשהייתי יוצא לבתי קפה הייתי נדפק עם ה-"EEE PC", שהיה לוקה בחסר, במיוחד בכונן הכשיח שלו, שהיה איטי פי 10 מהארדיסק ממוצע, וכמוכן 1 גיגה ראם זה לא חלומי במיוחד. מה שעשיתי לאחרונה זה לא לקנות לפטופ חדש, כי אני נהנה מהגודל של ה-9 אינץ', אלא לקנות RunCore שזה כונן כשיח מהיר בטירוף + לשדרג ל-2 גיגה ראם. ה-EEE PC שלי טס, וכרגע זה המחשב הראשי שלי ואני נהנה מכל רגע.
  • שירותים למינהם שמקלים על החיים – יש כל מיני שירותים באינטרנט, אשר עולים כסף, גם אם מינימאלי, אל פשוט התברזלתי בהרשמה אליהם. לאחרונה קניתי מנוי ל-Remember The Milk, שירות לניהול משימות שמסתנכרן עם האייפון. Mindmeister, שירות שעלה 50 יורו לשנה, אך שווה כל אגורה. תכנה טובה למיפוי מחשבות. כמוכן, קניתי מלא אפליקציות אייפון קטנות.
  • שירותים אשר עוזרים בעבודה – בדומה לשירותים הקודמים אשר רכשתי, בעבר הייתה לי בעיה שכל פעם שהיה שירות אשר הקשור איכשהו לשיווק שותפים או תכנה כלשהי, הייתי מקמצן לקנות אותו, למרות שידעתי בוודאות שזה יעזור לי. הייתי מבזבז זמן יקר על ניסיון לבנות את השירותים הללו בעצמי. לשמחתי הצלחתי להפטר מההרגל המגונה הזה של להתקמצן על שירותים הקשורים בעסק, וכיום אני משלם בסביבות ה-$500 בחודש על שירותים נלווים, ובקרוב אני הולך להגדיל את זה ל-$1000 בחודש. זה פשוט שווה את זה! גם עושה את החיים ליותר פשוטים, וגם בזכותם אני מרוויח יותר כסף!
  • התקמצנות על פרילנסרים – בחלק הזה, זה מחולק לשלושה חלקים. 1. קמצנות, 2. אגו, 3. כרוך בלצאת מאיזור הנוחות. ל-2 ו-3 אני אקדיש פוסט מיוחד, אבל בגדול בחלק של האגו היה זלזול בפרילנסרים ויציאה מנקודת הנחה שאני אעשה את זה יותר טוב (במיוחד כשזה נוגע בתכנות). זה לא פשוט לנהל פרילנסרים בהתחלה, יש Learning Curve, ושם כרוכה היציאה מאיזור הנוחות. בהמשך הפוסט יהיה הסבר איך אני מחליט כמה לשלם להם…
  • סבל בשביל לחסוך כמה גרושים – מי לא מכיר את זה? כשעומדים לפני קנייה מסויימת, עושים מחקר שוק אשר נפרס לאורך שבוע, ובסופו של דבר חוסכים 50 ש"ח במקרה הטוב. האם זה שווה את זה? אולי אתם חושבים שאני מדבר כך כי אני מרוויח הרבה, אבל זה לא העניין. תחשבו כמה זמן יקר אתם מבזבזים וצוברים אנרגיות שליליות בשביל לקנות נגן MP3 שעולה 200 שקל?!?! לעשות השוואת מוצרים כבר הפסקתי מזמן, אבל אתמול נפל לי עוד אסימון. אני כבר חודש בניו-יורק, ופעמיים בשבוע הולך לסופר. המרחק הליכה הוא 10 דקות, שזה משהו שאני אוהב לעשות בדרך כלל – אבל לא בניו יורק! במיוחד לא בקור כלבים הזה! וכל זה בשביל לחסוך $10 משלוח. אני כותב את זה וצוחק, זה מצב פרדוקסאלי!

הנהג מונית מסן-פרנסיסקו

כשאני ופליקס "משה" לא לשנו שהינו בסן-פרנסיסקו, לפני מעט יותר מחודש. עלינו על מונית-לימוזינה של נהג איטלקי משוגע, ביחד עם זוג אנשים נחמדים בגיל ה-60, שמסתבר שהם יהודים-איטלקים, והאישה אפילו יודעת איפה זה חדרה! בכל מקרה, מפה ושם, הנהג התחיל לחפור לנו, הרבה יותר מנהגי המוניות בארץ, והוא ראה את המעיל שלי, ואמר אההה…. אתה ילד יהודי עשיר, אתה יודע מה הבעיה ביהודים עשירים? (אגב, המעיל עולה 50 ש"ח בשוק…. כבר אמרתי שאני לא בנאדם של בגדים…)

"הם לא נותנים טיפים! יהודים אף פעם לא נותנים טיפים! אז אני אומר לכם מראש, שתתנו לי טיפ טוב.", ואז הוא המשיך לפרוס את משנתו: "יהודים לא מביאים טיפים, כי הם חוסכים וחוסכים וחוסכים, ואז מתים ומעבירים את זה בירושה לילדים", "ואתה יודע מה הילדים עושים? הם חוסכים וחוסכים וחוסכים, ומעבירים את זה בירושה לילדים שלהם", "ואתם יודעים מה הילדים של הילדים עושים?"……..

נכון נשמע מצחיק, אבל זה כל כך נכון! לא יקרה כלום אם אנשים יתחילו להנות קצת מהחיים ובמקום לחיות בחיים שהם לא חיים, וכל פעם לחשוב על העתיד, יחשבו על ההווה. תחשבו על זה כך! אנחנו תמיד חיים במחשבה על העתיד, בכל יום ויום אנחנו חיים במחשבה על המחר. וכך, אנחנו מעולם לא עוצרים לרגע, וחושבים על היום!

איך אני מתמודד עם יצר הקבצנות?

קודם כל פארטו! כבר דיברתי מספיק על חוק 80/20, אז הגיע הזמן לקחת את החוק שבזכותו אני מצליח מאוד בשיווק תוכניות שותפים, ולהתחיל להשתמש בו גם בחיים האישיים. הרי ב-80% מהזמן אני לובש 20% מהבגדים! הדבר הראשון שאני הולך לעשות כשאני חוזר לארץ, זה לזרוק את כל הבגדים שלא לבשתי במשך חודש שלם (יותר נכון לתרום אותם לויצו)! ואותו הדבר תקף גם לגבי הדיסקים/הארדיסקים/מחשבים ושאר הזבל.

לגבי הקניות, מעכשיו יש לי תקציב של 5% מסך הרווחים שלי (במקרה שלי זה הרבה), שאני פשוט חייב לבזבז על מתנות בשביל עצמי שישפרו לי את החיים, או סתם יעשו לי טוב על הלב. ואני מתחיל במצלמה שעולה $500, אני מדבר על Sanyo HD1010. לפני חודש-חודשיים קניתי 2 מצלמות: 1. סטילס (Casio Ex-s10), המצלמה השניה היא לוידאו (Kodak Zi6). שתיהם בהחלט נותנות תמורה למחיר. מה שכן, פליקס קנה את הסאניו, והיא ממש פצצתית. אני חייב כזאת! והיא תחליף את שניהם…

ובסופו של דבר, אני מקצה עוד 5% בחודש הזה לפרילנסרים – אני כבר אמצא להם עבודה! חודש הבא אגב, זה יהיה יותר, אבל יותר פרטים על כך בהמשך…

בקיצור חברים, חפרתי כאן מספיק. מעניין אותי לדעת, האם אני מיוחד או שגם אתם חווים את אותם הדילמות?

77 תגובות... קרא אותן למטה או הוסף אחת

  1. אנונימי   26 בפברואר 2009 בשעה 22:47
    (#)

    לפני כמה שנים הייתי בטיול במזרח

    שם הנסיעות היו בין עיר לעיר 12 שעות 18 שעות..מכיר לא?

    הקיצר אחרי נסיעה של 12 שעות סחבק יורד למלון

    כמה?  אני שואל

    8 דולר ללילה עונה לי איש הקבלה (ויטנאם)

    6 דולר אני עונה (מתמקח)

    עכשיו תבין

    תיק גב של 18 קילו

    מת מעייפות

    מסריח כולי

    מתמקח על 2 דולר

    ותמיד הגרמנים מסתכלים עלי מהצד כאילו רמבו הגיע …

     

    אחרי שנים  ניסיתי לחשב כמה חסכתי בכל הויכוחים המטופשים האלה

    120 דולר אולי

    בטיול של שנה

     מ ט ו ר ף

     

    מצד שני

    בחלק מהמיקרים

    הם באמת הורידו את המחיר

    :)

    • יגאל   1 במרץ 2009 בשעה 11:00
      (#)

      דרך אגב, הסיפור שלך הזכיר לי מקרה שהיה לנו בתאילנד

      הרי שם אתה מתמקח על כך דבר כי הרבה פעמים אתה יודע את המחירים האמיתיים ויודע שלוקחים לך יותר מידי כי אתה רק תייר שכביכול לא מבין כלום, בקיצור נסענו לאיזה מקום לטייל ולקחנו מונית (טוק-טוק) שלקח לנו מחיר מסויים ובחזרה כבר התחיל לרדת גשם אז עצרנו מונית ושאלנו כמה הוא רוצה והמחיר שלו היה יותר גבוה מהנסיעה הלוך, אז התחלנו להתמקח איתו בצורה אינסטינקטיבית בלי לחשוב על כל הסיטואציה, כשפתאום אני קולט מה אנחנו עושים !!!

       

      אמרתי לו בסדר ונכנסנו למכונית, אז אמרתי לאישתי את קולטת שאנחנו עומדים בגשם לעזאזל ומתווכחים על חצי שקל :-) בזמנו זה היה 5 באט ואתה מתמקח כי המחשבה שלך עוברת לכסף שלהם ואתה שוכח שמדובר על גרושים.

       

      אני חושב שכל זה נובע, ואני מדבר על האוכלוסיה הכללית, ממנטליות השואה, המון אנשים חיו מאוד בצנע ואגרו המון אוכל ומצרכים בכללי כי החיים הכתיבו להם צורת מחיה שכזאת, וכך זה עבר גם לילדים וככה כל המדינה נמצאת במעיין יצר קבצנות, מנטליות של חוסר.

      • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:24
        (#)

        אהלן יגאל,

        מטייל הרבה אתה :) אני אזכור את מה שסיפרת כשאני אהיה בדרום אמריקה, כי כמו שאמרת, זה מנטליות לאומית :) אחלה אבחנה אגב… :)

  2. גולד לייבל   26 בפברואר 2009 בשעה 23:19
    (#)

    כשסתום לך האף ואתה רוצה להגיד קמצנות אז יוצא לך קבצנותרגוע

     

    דבר שני, באמת התופעה הזאת קוראת יותר בחו"ל, במיוחד שהייתי בטיול האחרון בתאילנד

    ושמה אני פתאום קולט שאתה מתמקח איתם על גרושים. מרוב שהסטיגמה הזאת שהישראלי לא יוצא פרייאר דבוקה בנו, אז בחו"ל משומה זה עוד יותר ומדגש לנו.

     

    ממ..אז כשהייתי בתאילנד לאחר מיקוח עם המוכרת התאילנדית קניתי את Sanyo720HD

    שהיא סבבה ועלתה משהו כמו 1900ש"ח

     

    יאלה הגיע הזמן לזרוק את הבגדים מכיתה ט'.

    שתה איזה גולד לייבל ותתחמם (:

     

     

  3. אנונימי   27 בפברואר 2009 בשעה 0:01
    (#)

    אם הבגדים שלי מכיתה ט' היו עולים עליי היית צריך לומר תודה לאל, עכשיו אני פי 3 בגודל – ברוחב במיוחד :)

     

    והמחסן שלי מלא בכל מיני חלקי מחשב גם, הייתי פעם עושה מוזיקה אלקטרונית ואז הפסקתי, ושמרתי את כל הציוד בבית, עד שיום אחד קמתי בשבת בבוקר מאוחר ואין כלום, אשתי זרקה הכל למחסן, פתאום יש מקום לעבוד על המחשב… 

  4. אנונימי   27 בפברואר 2009 בשעה 0:26
    (#)

    מסכים אתך ב99%.

    ואני חושב שבכולנו יש את העניין האובססיבי הזה. לפחות "כולנו" שאני מכיר…

    רק דבר אחד לא הבנתי/הסכמתי:

    הבאת את הדוגמא של נגן אמ.פי 3 – אמנם, השבירת ראש לפני קנייתו אכן לא משתלמת מתמטית אך אם בעקבות זאת יצא לך לקנות משהו זבל? "מותג" שלא מצדיק את עצמו? אני מאמין שהאכזבה אז – גם על הקניה הנכזבת וגם על הצורך לקנות חדש – תהיה גדולה בהרבה.

    לא כך?!

    ולתקן לך שגיאות-כתיב זה בסדר? אם לא – הפסק לקרוא מיד. אם כן – א. דיסק קשיח ולא כשיח. ב. אוף, זה ברח לי, איזושהי מילה בהתחלה.

    תודה וכל-טוב!

    • מ"ם אל"ף   1 במרץ 2009 בשעה 3:37
      (#)

      מצאת שגיאת כתיב אחת? אשריך…

      אני עצמי לא מצליח לקרוא פה שום פוסט בלי להיתקע לפחות שש-שבע פעמים בקטע של שגיאת כתיב מצערת או הקלדה חפוזה מדי, שלא לדבר על זרימת השפה המקרטעת או החפיפניקיות הזועקת בקטע של העריכה הלשונית…  (היי מיליונר, אפרופו שפה, רוצה אותי בצוות הפרילאנסרס שלך לענייני הגהות? כדאי לך…).

       

      לעניין ה"קבצנות" המובנית ששתולה בכל אחד מאיתנו, אימצתי אני עצמי את השיטה הבאה, ובהצלחה לא מבוטלת:

       

      את כל ההכנסות שלי אני מחלק לשלוש:

      בשליש מהכסף אני חי את חיי, מטייל בעולם ומשלם את כל ההוצאות השוטפות, הבילויים והפינוקים,

       את השליש השני אני חוסך ליום סגריר,

      ואת השליש השלישי אני משקיע בכל מה שנתפש אצלי כהוצאה עסקית טהורה (כן, כן… כולל חומרה ותוכנה…).

      אגב, השליש השני הוא במקביל גם הבנק הפרטי שלי, זה שמלווה לאני שלי מהשליש הראשון כסף בימים דלי הכנסות.

       

      הסידור הזה עובד מצויין. עד כדי כך שמעולם לא הייתי חייב אגורה שחוקה למישהו שאיננו השליש השני שלי, או שרוי במינוס כלשהו בבנק ה"אמיתי" של החיים, ועדיין אני חי לגמרי לא רע… 

       

      שלוש הערות חשובות:
      1. כל מה שנאמר כאן מתבסס על ההנחה שאתה אכן מייצר הכנסות העולות על ההוצאות. אחרת כל השיטה הזאת לא תהיה ממש ישימה בשטח עבורך.

      2. כל הרכישות שלך הן פונקציה של מהות, יעילות, תועלת ואיכות, לא של פוזה ושל פלצנות, אחרת גם כאן אתה נופל, מהר ובגדול.

      3. בילוי עבורך הוא למשל להגיע למקום שבו מעולם עוד לא היית, לראות סרט חדש או לקרוא ספר שמרתק אותך. אם אתה בענייני מסעדות יקרות, פאבים וחיי לילה – סע לשלום, כי גם כאן קרוב לודאי שהשיטה שלי לא תעבוד עבורך.

      • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:33
        (#)

        אנונימי,
        לגבי הנגן MP3, גם אחרי שעשית השוואה של נגן MP3 (סיפור טרי), וקניתי משהו טוב, קיבלתי אותו מקולקל. אז כמו שאתה רואה זה לא כזה משנה.

        מעבר לזה, בהקשר של נגני MP3. אני לא מסכים איתך, כי כל הנגנים מיוצרים באותו מפעל בסין, ומה שמשנה זה האחריות של החברת על, עכשיו, מבחינה סטטיסטית, אתה יודע כמה אנשים משתמשים באחריות? ועוד משהו קטן, יש לי iPhone ואני שונא את ה-MP3 שלו (ה-IPOD לצורך העניין), יש לי Archos והוא פצצה, אבל גדול מידי ולכן אני משתמש בו ככונן כשיח. ובסופו של דבר, אני הכי אוהב ונהנה מהנגנים הקטנים והכי זולים, כי הם פשוטים ועובדים….

        לגבי השגיאות כתיב שלי, ומה ש-מ"ם אלף כתב, כתבתי לא פעם אחת – דיסלקט אנוכי!!! אני מנסה לכתוב בלי שגיאות כתיב, אבל כנראה שלא מצליח. הבחירה שלך, אם לנסות להוציא דברים חיוביים מהבלוג תוך כדי התמודדות עם השגיאות או לא! לפעמים גם אני כותב את השגיאות בכוונה אגב. בשביל לבדוק ערנות ועוד דברים…

        מ"ם אלף, תודה רבה על הטיפים, אשתדל ליישם אותם על עצמי…

  5. אנונימי   27 בפברואר 2009 בשעה 0:26
    (#)

    חברה אני צריך את עזרתכם.

     

    לא מיזמן פתחתי תיבת דואר על מנת לקבל את ההמחאות מקליקבנק ישר לשם כי חששתי מגניבות אך לצערי טרם קיבלתי את הצק המיועד זאת לאחר שחיכתי זמן סביר שלוקח לי תמיד לחכות שתמיד קיבלתי בדואר רגיל.

     

    עכשיו מה אתם מיעצים לי לעשות?

     

    בעבר ביקשתי מימנם לפתוח לי את האפשרות של הפקדה ישירה לבנק ואכן מופיע לי האופציה לבחור בה אך ברשימת הארצות אין לי שם את ישראל מה הקטע?

     

    אני פשוט לחוץ כי אני בנקודה קריטית כמו שקרה לך יגאל שתזרים המזומנים ניגמר ואני תלוי בציקים שאני צריך לקבל…

     

    איך אצלכם העברה מתבצעת? מופיע לכם הפקדה ישירה לישראל?אשמח לישמוע את המלצתכם בנידון  אנא עזרו לי…

     

    בבקשה לא לימחוק למרות שזה קצת אוף טופיק זה יכול לעזור הרבה לגולשי האתר וחשוב לי מאוד!

    • גולד לייבל   27 בפברואר 2009 בשעה 18:17
      (#)

      קליקבנק מאפשרים לבצע העברה בנקאית גם לישראל. זאת לאחר שקיבלת מהם שלושה צ'קים שכל אחד מהם בסך $500

      לאחר מכן, תשלח להם מייל ותבקש מהם את הפרטים שהם צריכים בכדי לבצע העברה בנקאית והם בכייף יעשו זאת.

      הם גובים 30$ לביצוע העברה.

       

      שיהיה בהצלחה

    • מ"ם אל"ף   9 במרץ 2009 בשעה 0:17
      (#)

      דבר איתי אם תרצה. אני יושב באירופה ויכול לעזור:

      marsarts01@yahoo.de

       

       

  6. אילן ג'ורוב   27 בפברואר 2009 בשעה 0:56
    (#)

    אני מבין אותך…

     

    אבל לגבי העניין של המיקוח אני לא מסכים, אני הייתי הרבה פעמים בסיני (דהב בעיקר) ולא היה חסר כסף בנסיעות האלו…. ואני ממש לא קמצן (אני קונה לרוב את הכי טוב)… אבל מה לעשות, הגנים היהודים שלי מתעוררים בשווקים שנהוג להתמקח בהם על מחיר.

     

    אני ממש נהנה מזה שיש לי מוזה להתמקח… במיוחד בעיר העתיקה בירושלים שבה אני מוריד בממוצע 40% מהמחיר….

     

    לגבי ריענון… אני מסכים איתך ב100%… אנחנו ממש פסיכופטים בקטע הזה, שבר קטן או סתם שוכב בארון יותר מידי זמן ישר הולך ל תילנדים שעובדים ליד הבית שלנו.

     

    זה טוב לתת… זה מפנה מקום לדברים חדשים..

     

    ותפרט קצת על הכלים שאתה משתמש בהם.

     

    ד"א

    ראיתי אותך ברשימת ספונסרים של האפיליקון… זה אומר שאתה בא?

     

    • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:36
      (#)

      אהלן,

      לא אמרתי לא להתמקח, אמרתי לא לעשות מחקרי שוק של חודשים, מבחינת מיקוח זה לא רק עניין של כסף, בכל אופן אצלי…

      אני Media Sponser, זה משהו אחר, ואני לא מגיע נכון לעכשיו, לא נרשמו מספיק אנשים… בעיקרון אני אמור להיות איפשהו בפרו באותו הזמן.

  7. איתי   27 בפברואר 2009 בשעה 0:56
    (#)

    שלום יגאל 

    מסכים מאוד עם הפוסט 

     יש לי בקשה קטנה אשמח עם תוכל לשלוח לי מייל כדי שאוכל לחזור אליך אני רוצה לשאול אותך  משהו בפרטי  

    יש לך את המייל שלי 

     תודה 

  8. FreedomGosu   27 בפברואר 2009 בשעה 3:01
    (#)

    זה כל כך נכון! אני בדיוק עובר דירה, וראיתי את כמות הזבל שאני משאיר וזה פשוט מצחיק אותי עכשיו שסחבתי את כל זה:)

     

    לא מזמן עשיתי פשיטה על ארון הבגדים שלי והוצאתי את כל מה שלא עולה עליי או שלא הייתי לובש כבר, הבעייה היחידה היא שאני מתעצל ללכת לתרום את זה, וזה עכשיו תופס לי חלל יפה בחדר:) לא נורא, שבוע הבא אני אתרום את זה, כבר נגמר לי המקום בחדר..

     

    לגבי שמירה של דברים ישנים, ניראה לי שעדיין לי יש 386 דנדשים מדוד שלי שעבד באינטל, הוא פשוט הביא לנו כמה שרצינו והתחזרנו, אבל אני התפנקתי עכשיו על מחשב, לקחו את המחשב הנייד מהעבודה וישר קניתי לי מאקבוק חדש וחמוד:) 13.3 אינץ חמוד כזה שאני כל כך נהנה לעבוד עליו!

     

     אני שונא את הקטע של "לא לצאת פראייר", אבל אני רואה את זה על עצמי על הכביש, הרגע חזרתי הבייתה, והייתי צריך לפנות שמאלה, וכמו מפגר פניתי ולא הבאתי למכונית הונדה סיוויק ערסים 96 לתפוס לי חס וחלילה את הנתיב.

     

    לאחר כמה שניות נזכרתי במקרה דומה שקרה לי עם אותו סוג של מכונית, רק שהיו בה ערבים, זה קרה לפני שנתיים, והם פשוט ציפצפו כמו מטורפים ויצאו מהאוטו לקראתי, אני כמובן ישר נעלתי את הדלתות וברחתי להם באור אדום (בכביש שלא נוסעים בו), והם פאקינג רדפו אחריי.. מזל שראיתי יותר מידי מהיר ועצבני ואני נוסע 180 בערך בכל נסיעה שלי, הם לא הצליחו לתפוס אותי, אבל פחדתי להיראות עם האוטו בעיר חודשיים בערך כי יש עליו סמל של החברה שבה אני עובד והם היו יכולים לזהות..

  9. אנונימי   27 בפברואר 2009 בשעה 3:57
    (#)

    מכיוון שעוסקים פה בעניני ארגוניזציה אשאל משהו: מישהו מכיר יומן אלקטרוני (במחשב, כמובן) ידידותי, בעברית, שאפשר להכניס אליו אירועים במרווח קבוע (לדוגמא, כל יומיים)?

    כמה שיותר משוכלל אך ידידותי.

    תודה!

     

    פתאום אני מבין: אאוץ, מקווה שלא יצאתי חצוף לבקש זאת בבלוג פרטי. נבוך

    אני בונה על זה שאתה בן-אדם ידידותי, פיג'מיסט.

    לילה טוב!

  10. אנונימי   27 בפברואר 2009 בשעה 16:40
    (#)

    פעם זה היה פורום פרקטי שדן בשאלות אפילאט הים זה פורום פילוספי שדן בתרבות הצריכה של הישראלי הממוצע בנאדם פה שאל שאלה לגבי קבלת הכספים מרשת השותפים במקום שיענו לו משויצים למי יש יותר זבל בבית

  11. אבי   27 בפברואר 2009 בשעה 18:17
    (#)

    שאלה למליונר (לאו דווקא קשורה לפוסט)

    התחלתי להתעניין בתחום לאחרונה, ככל שאני קורא אני מקבל את הרושם ששיווק אפיליאט מתחלק לעולם ה"לגיטימי" (ברנדים מוכרים כמו Apple, Hilton  וכו) ולעולם האפור ("הפוך למליונר בשבוע" , "תחזיר את האקסית אליך ביומיים" וכולי). מהנסיון שלך המשווקים ממתגים את עצמם לאחד התחומים? לדוגמא: האם יש אפיליאטס שלא יגעו במוצרים מהסוג הראשון אפילו אם הם מאוד רווחיים? ומהכיוון השני האם יש מנהלי שיווק\מותג שלא יעבדו עם אפיליאט מסויים בגלל שהוא מקדם מוצרים "אפורים"? ואם כן האם יש שיטות קידום מסויימות שמאפיינות רק סוג אחד מהנ"ל (הרושם שלי למשל הוא שמוצרים "לגיטימיים" משווקים יותר בתוצאות אורגניות מאשר ב ppc דרך אתרי השוואת מחירים למשל) 

     

    תודה מראש קראתי את הבלוג שלך מההתחלה עד הסוף (בסופשבוע אחד) והוא מרתק :)

     

    • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:44
      (#)

      אהלן,

      זו הנחה וסיווג שגוי, מאחר ו-"איך להתעשר?" אינו תחום אפור, לך לסטימצקי, תראה כמה ספרים יש לך בנושא. אני עכשיו בניו-יורק, ופה יש הרבה יותר (מחלקה שלמה בגודל של סטימצקי).

      כולם הם מותגים בסופו של דבר, מוכרים יותר ומוכרים פחות. כשמדובר על הצעות אפורות, מדובר יותר על הצעות עם כוכבית קטנה שאף אחד לא קורא. כמו לדוגמא תשלום $5 משלוח, ומהחודש השני $90 בכל חודש… זה אפור.

      אופן שיטת הקידום אינה משנה, ואינה מחייבת, כל אחד משתמש באמצעים העומדים לרשותו.

      בהצלחה.

  12. רינת סוויסה   27 בפברואר 2009 בשעה 20:02
    (#)

     אחח יגאל…

     

    חשבתי להראות את הפוסט הזה ליוסי שיראה שהוא לא לבד בעולם אח"כ שיניתי את דעתי כדיי שלא תהיה לו לגיטימציה להמשיך ולהתנהג ככה,אז רק לידיעתך זה לא רק אתה אלא רוב העם הגברי בכללותו.

     

    לפני שבועיים יוסי היה בניו-יורק ל-9 ימים (חבל שלא נפגשתם) ואני עשיתי ניקיון ו"דיקלאטר" כללי לארגזים שלו שהוא סוחב אחריו כבר 10 שנים בלי לדעת מה יש בתוכם (לוחות אם,דיסקים ובעיקר השנוא עליי ביותר כבלים,כבלים,כבלים)

    מודה שאת אלו  לצערי לא היה לי האומץ לזרוק

     

     

    אז זה הפיתרון שלך-חברה שלא סובלת את הבלאגן הזה.

     

    ומשהו מצחיק לסיום,הצלחתי לשכנע אותו להעביר לגיסנו זוג נעליים חדשות לגמרי שהוא קנה והיו קטנות עליו,הנעליים שכבו בערך 6 שנים בארון והוא סוף סוף התרצה.

    הקיצר,שמי גיסי נעל אותם לעבודה,תוך כמה דקות הסוליות התפוררו הוא השאיר אחריו פירורים שחורים בכל המשרדים ונאלץ לנהוג  הביתה עם גרביים.

    יעה שלם  של פירורים הוא אסף -לפחות נתן לו את האומץ לבקש העלאה:)

     

    • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:46
      (#)

      אהלן רינת,

      קודם כל ד"ש ליוסי, ובאמת חבל שלא נפגשנו בניו-יורק.

      במקרה שלי, חברה לא תעזור, כי יש לי בלאגן מסודר. ז"א יש לי הרבה זבל אבל הוא מסודר יפה, בכל מקרה איך שאני חוזר לארץ אני הולך לתרום/לזרוק הכל.

      תני ליוסי לקרוא את הפוסט, ואני מקווה שהוא יזרוק את הזבל :)

      בהצלחה.

  13. יגאל   27 בפברואר 2009 בשעה 22:33
    (#)

    יוו זה כל כך נכון

     

    אישתי מתחרפנת ממני שאני שומר כל כך הרבה ג'אנק ולא מוכן לזרוק אבל כמו שאמרת בסופו של דבר אתה בעצמך מקבל ת'קריזה מהכול וזורק 99 אחוז מהדברים, חוץ מאלה שיש להם ערך רגשי אמיתי 

     

    בכל אופן, ראיתי מצגת שאומרת שעל פי הבודהיזם זה מנהג שמעודד עוני בחייך כי אתה בעצם אומר לעולם שאין מקום לדברים חדשים ושאתה לא מאמין שמגיע לך משהו חדש וטוב יותר ואם אתה זורק דברים ישנים ומנקה אז אתה בעצם מכניס שפע אל תוך חייך כי אתה משנה לא רק את התפיסה שלך אלא גם את מה שאתה משדר ליקום. 

     

    טוב אני באמת חושב שיש משהו בזה וזו פילוסופיה מעניינת ודי נכונה, ובכל מקרה אני מעדיך לתרום את הכול מאשר שזה סתם ישכב איפשהו בארון…

     

     אחלה פוסט…  כרגיל… :-)

    • לאה בר   1 במרץ 2009 בשעה 11:57
      (#)

      פתאום מרגישים פה אווירה של פסח, ניקיון, מגניב ! רגוע

      למה צריך ללכת עד הודו בשביל זה?

      לנו יש את פסח.

      פעם בשנה עושים ניקיון ומסלקים את כל הדברים שעושים מעצורים בחיים שלנו.

      מעבירים הלאה באהבה את כל הסטוקים שאגרנו סתם, רק כי לא הצלחנו להיתנתק מהם ריגשית, למי שצריך וזקוק. 

      יחי פסח, חג האביב והנקיון…

  14. The New Rich   27 בפברואר 2009 בשעה 23:26
    (#)

    כל כך נכון. רק צריך להזהר, כי טבעם של פריסלים ופרסומות בכלל, הם לשכנע אותנו שאנחנו צריכים משהו, לשכנע אותנו שהוא יחסוך לנו כסף ולשכנע אותנו שהחיים שלנו יהיו יותר טובים אחרי שנקנה אותו…

    וכן, לא רק אמריקאים אלא גם ישראלים תחמנים שכמותנו יכולים להשתכנע בקלות.

    לכן… תמיד צריך לחשוב טוב – מה באמת יחסוך לנו זמן וכסף ויעשה לנו את החיים יותר קלים ו/או יפים יותר, ומה אנחנו לא באמת צריכים.

    למשל, אני קניתי תוכנת הצלבת מילות מפתח שאת שמה לא אזכיר על מנת לא להשמיץ, כי השתכנעתי שהיא תעשה לי את החיים יותר קלים. אבל, בפועל גיליתי שאני עובד יותר מהר ויותר טוב על ידי עבודה נכונה ואוטמציה באקסל!

    • אנונימי   1 במרץ 2009 בשעה 14:31
      (#)

      אתה יכול לפרט קצת לגבי עבודה נכונה באקסל?

      מדובר על macros?

      ידוע לך היכן אפשר למצוא אלה מועילים?

      תודה

      • The New Rich   4 במרץ 2009 בשעה 10:44
        (#)

        אני לא משתמש ב-macros.

        מה שאני עושה זה יוצר קובץ אקסל בפורמט המתאים ל-Adwords Editor ובו אני כותב את המודעות שלי בצורה קלה ונוחה ומשתמש בהרבהcopy-paste ומשנה מילה פה מילה שם לפי הצורך. לאחר מכן אני יוצר קובץ אקסל נוסף בשביל מילות המפתח ולבסוף מעלה את הכל ל-editor.

         

        אני מבטיח שבקרוב אעלה בבלוג שלי פוסט וידאו בדיוק על זה :)

  15. מתופפים   28 בפברואר 2009 בשעה 7:21
    (#)

    הרבה זמן לא ביקרתי אצלך, הספקת להגיע לאמריקה,

    בקשר לקבצנות קמצנות, המלצה שלי תחיה כמו מיליונר, תרגיש כמו מיליונר ואז תהפוך לכזה, כי הכוח הגדול שלנו נמצא במחשבה,,

    דודי

    • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 19:50
      (#)

      מסכים ב-100%, לפעמים זה קשה להתתנתק מהעבר, אבל צריך להתאמץ…

      מה שכן, צריך לעשות את זה באחריות, אני מכיר מישהו שמתנהג כך ומרגיש כך, אך בכל יום שעובר החובות גדלים, והוא מתקרב לרחוב. עד שהבועה תתפוצץ…

  16. אנונימי   28 בפברואר 2009 בשעה 20:19
    (#)

    שאלה של קבצנים – כיצד רואים אתרי אפילייט, כלומר האתר שאת המוצר שלו אתה מוכר, אם כתובת האיי פי שלך בישראל? יש הרבה מוצרים שנראים טוב אבל להגיע לאתר שלהם זו בעיה אמיתית שאני בטוח שחלקכם נתקלתם בה.

     

    יש פתרון פשוט או מסובך לעניין?

     

  17. Par-C   1 במרץ 2009 בשעה 16:58
    (#)

    מחזק בחום כל מילה,

     

    לגבי תקציב המתנות- אני בעד, יותר מזה- אני בעד גם לקנות מתנות לחברים.

     

    ובאותה נשימה, מתי אתה חוזר לארץ? קריצה

  18. ירון   2 במרץ 2009 בשעה 0:35
    (#)

    הי יגאל אני תחתיך גם בקופיאק וגם באדוליאנט, יצא לך להיתקל בהצעה לקידום רינגטונים או שירותים לטלפונים סלולריים באחת מרשתות הלידים?

  19. אמיל   2 במרץ 2009 בשעה 13:05
    (#)

    יצר הקמצנות \ קבצנות חזק מאיתנו

    ואפשר להשתמש בתובנה הזו לשיווק.

    אחת הדרכים המעניינות (שעובדות) היא להציע מוצר חינם (מנוון)

    ואח"כ לתת הצעה לשדרוג.

     

    אם לא משדרגים במקום, מקבלים קהל קשוב (שיקנה יום אחד)…

     

     

    ראה איך  בראד קלן עשה את השיווק האחרון שלו (ולא רק הוא)

     

     

    להת' אמיל

  20. דניאלה   2 במרץ 2009 בשעה 14:48
    (#)

    באדוליאנט מישהו יודע מה זה network EPC?

  21. ויזה לארה"ב   3 במרץ 2009 בשעה 0:50
    (#)

    http://pjs.co.il/admin/build/modules

    סימון V על המודול Search.

     

    אח"כ

    http://pjs.co.il/admin/build/block

     ומיקום התיבה בעמודה השמאלית.

     

    תודה רבה, עזרת לנו מאוד.

    • אנונימי   3 במרץ 2009 בשעה 19:47
      (#)

      אם הבחור הזה באמת פרץ אליך כמו שזה נראה מהתגובה הזאת. אתה צריך לעדכן את האבטחה.

      • אנונימי   3 במרץ 2009 בשעה 22:59
        (#)

        לא פרצתי, תרגע.

        זה סה"כ הסבר איך ב2 וחצי צעדים אפשר להוסיף תיבת חיפוש לאתר לתועלת הגולשים.

        • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 20:03
          (#)

          חה חה,

          תודה על הדאגה, הוא לא פרץ. אני משתמש במערכת ניהול תוכן מוכנה שנקראת דרופל, ולכן הוא יודע מה קיים לי במערכת ניהול.

          לגבי ההוראות שנתת, שכחת להגיד שאני צריך להפעיל את הCron. אני אפעיל אותו ואוסיף את החיפוש עוד כמה ימים.

  22. אנונימי   3 במרץ 2009 בשעה 1:44
    (#)

    בואנה, או שאנשים הפסיקו לקנות או שאני אפילייט ממש גרוע :(

    • אנונימי   3 במרץ 2009 בשעה 14:57
      (#)

      המכירות באינטרנט ירדו בין שלושים לחמישים אחוז בגלל המשבר הכלכלי וכמות האפיליאייטס הכפילה או שילשה את עצמה בגלל הפיטורים הענקיים בענף ההי טק ובענפים בכלל. אבל אם אתה יודע לחשוב מחוץ לקופסא יש מספיק הזדמנויות לעשות כסף באינטרנט גם היום ויצירתיות זה המפתח.

  23. אורי   5 במרץ 2009 בשעה 1:58
    (#)

    אני תורם תמיד 1% מהרווחים. זה מבחינתי לא יותר מידי ולא פחות מידי…

     

    לגבי השמירת דברים, זה בדיוק כמו עם הנעליים המתפוררות…

    קונים בזול ואחכ זורקים, או ששומרים וזה מאבד את הערך.

    מעניין שאף אחד עדיין לא הזכיר את האתר אגורה

    שם אני נפטר מכל מהדברים המיותרים שלי 

     www.agora.co.il 

  24. libertarian   5 במרץ 2009 בשעה 2:42
    (#)

    its good you learned it at such an early age.

    i live my life on one suitcase giving clothes/books/dvds etc' i don't need to friends / family /charity and then i fly out with what i can fit in my suitcase

     

    if you own assets you have to spend time taking care of them. 

    in israel a lot of people dream about owning a car and buying a house. why?

     

    i switch apartments every several months and i only pay rent which includes everything , so i don't waste my time worrying about paying bills and managing all the subscriptions because the landlords deals with everything for me.

     

    you might want to read this book and follow the authors blog:

     

    http://www.fourhourworkweek.com/

     

     

  25. מורן   5 במרץ 2009 בשעה 9:38
    (#)

    שלום מליונר

     

    אני קורא אדוק מזה זמן מה, אחלה בלוג !

     

     רציתי לשאול אותך עם הנסיון שיש לך היום.

     

    לאנשים עם קצת נסיון בתחום

    מה הדרך פעולה שאתה הכי רואה לנכון מבחינת מה לשווק?

     

    מוצרים דיגיטליים ( ebooks )

    מוצרים דיגיטליים ( תוכנות )

    מוצרים ממשיים

    או לידים

     

    אני זוכר שרשמת שאתה יותר מעדיף לידים

    אבל עד כמה שהבנתי 80% מההכנסות שלך הגיעו ממוצרים דיגטליים.

    איך זה מתחלק היום ?

     

    אני מקווה שתמשיך לכתוב לנו גם אחרי המליון 

    שלפי דעתי יבוא בקרוב מאוד.. אם עדיין לא הגיע

    מה שגם לפי דעתי המליון כבר קטן עליך

     

    תודה ובהצלחה.

  26. עידן   5 במרץ 2009 בשעה 15:08
    (#)

    באפיליקון האחרון איתי פז הבטיח לנו שכל ההרצאות מוקלטות ותוך כמה ימים מהכנס נקבל במיילים לינקים להרצאות המלאות. מישהו קיבל כבר לינק? כי אני עדיין מחכה לשלי….

    • המיליונר בפיגמה   7 במרץ 2009 בשעה 20:07
      (#)

      אז תשאל את איתי פז.

      לגבי ההרצאה שלי, אני דאגתי לצלם אותה באופן עצמאי, מה שכן נוצר תקלה בעריכה, לכן זה עוד לא עלה לבלוג. עד ה-15 לחודש זה יעלה – אין לי ברירה אחרת…

  27. אנונימי   6 במרץ 2009 בשעה 18:41
    (#)

    בי ביי חברים

    ניגנבו לי צקים בדואר מקליק בנק פניתי לחברה 8 פעמים שיבטלו את הצקים אך הם לא עונים.

    נישארתי עם מינוס בבנק שאני לא יודע איך יתכסה אני מניח שזה סוף הדרך שלי בשיווק שותפים.

     

    אה ויגאל, זוכר שאמרתה מה אנחנו רוצים לימסור לקליק בנק? אז תימסור להם שילכו לXXXX..!

    פתאום הם לא עונים כדי לחסוך תשלום של שתיי צקים קטנים במקום לבטל אותם ולשלוח לי שוב הם בחרו לא לענות ולישמור את הסכום לעצמם חשיבה לטוח מאוד קצר ומטומטמת במקום שהיו מרויחים איתי לטווח ארוך בחרו להתעלם כדי שהסכום ישאר אצלהם!

    ממש כמו כל העוקצים כל שבועיים שלחו לי צקים ענו לי לכל בעיה במייל ורכשו את אמוני אך פתאום שנעלם צק ואני מודיע להם מראש שלא ישלחו את השני בצורה הכי יפה הם לא עונים לי פיתאום שלחתי כבר  אולי יותר מעשר מייליםלכל המחלקות שלהם אך אין תשובהממש חוצפה!

  28. טל   10 במרץ 2009 בשעה 23:54
    (#)

    המיליונר, זה מצער לשמוע, אני אלרגית לאי-סדר ואנסה לעזור לך: אתה יודע כמה אנשים ישמחו לקבל את הג'אנק שלך? בתור זורקת מקצועית (וגם שופרית מקצועית, כך שיש לי מה לזרוק, לא חסר), אני נדהמת כל פעם לגלות איך צעצועים ישנים של הילדים, בגדים שלא הייתי לובשת בחיים, כלים, ספרים וכולי – לא רק משמחים את מי שאין לו, אלא במקרים מסוימים ממש עושים הבדל. בתחילת השנה, למשל, שיפצנו לחלוטין מועדונית רעועה לילדים בסיכון עם שטיחים, כריות ופופים שאספנו מכל מי שרצה לזרוק, צעצועים וכולי. לפעמים אני מבקרת בבתים של אמהות חד הוריות במצוקה, ומצב הדירה שלהם מזעזע, כל חפץ שיושב אצלך במגירה ומעלה אבק זה עוול – לתרום זה גם מיחזורי, גם עוזר למישהו אחר, וגם מנקה לך את הסביבה הפרטית.

    ועכשיו למחשבים: זה מצרך מאוד מבוקש בקרב משפחות קשות יום, מועדוניות, מקלטים, מעוני יום וכולי – יש המון קופצים ומעט תורמים. לך על זה.

    אה, עניין האספנות זה גם עניין של גיל – אתה עלית על זה מוקדם, כל הכבוד! יש תקווה.

     

  29. guest   25 באוקטובר 2009 בשעה 22:18
    (#)

    להתקמצן זה מיותר, אבל יותר גרוע זה לקנות
    מה שלא צריכים

  30. שרית   22 ביוני 2010 בשעה 16:03
    (#)

    שלום, גיליתי את הבלוג המדהים הזה רק השבוע ….ענקי :-)
    טוב לעיניין, יצר הקמצנות אצלי, אני יכולה לשתף שלפעמים אני מרגישה כמו איזה קבצנית, או הומלייסט שמחפשת דברים שאנשים זרקו והם לא צריכים ואז אני אומרת "בטח לי זה טוב" מאז שעלתה בי תועדת השפע שזה רק בחודשים האחרונים אני ממש מזועזעת ממני כל פעם מחדש.
    אני עדין לא מצליחה להשתחרר מזה , מאוד רוצה אבל זה כל כך חזק ומושרש עמוק ב"אדמה" אחרי שנים שלמדתי כנראה מאבא לי שהוא אלוף בלמצוא "מציאות"….אני מאמינה שזה עניין של מודעות מאוד גבוה וגמילה מאוד חזקה ;-)

התגובה שלך





  • XHTML: אפשר להשתמש בתגים הללו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>
  • חברים יקרים, אין צורך להגיב בכמה פוסטים את אותה התגובה רק על מנת שאני אראה אותה, אני קורא ועונה לכל התגובות ללא שום קשר לותק הפוסט אליו הן נכתבו. לצערי הרב זמני מוגבל, ולכן אני עונה על תגובות אחת לשבוע. יחד עם זאת, חשוב לי לציין - אני עונה על כולן!