אופריישן קאשוורטייזינג: איך חטפנו את הקופירייטר הטוב בעולם.

שלושה ישראלים ואמריקאי יורדים ממונית בברלין. מסתכלים בצדדים ורואים מסעדה בשם אל-אקצה, ועוד כמה מסעדות עם כיתובים בשפה הערבית. מסתכלים אחד על השני ומחליטים בכל זאת להמשיך ב-"מבצע קאשוורטייזינג", הולכים לאכול חומוס במסעדת "עזאם". כך מצאנו את עצמינו בלב שכונת מהגרים מוסלמים בברלין….

אני כרגע נמצא בהפוגה ממרתון הכנסים (בערך… יש מחר כנס של פייסבוק למוזמנים בלבד). אחרי שלושה כנסים בשבועיים, אחד מחר ועוד אחד בניו-יורק בעוד שבוע, אני רוצה לספר לך על אירוע מסויים שקרה בכנס השני הכי טוב שהייתי בו (Affiliate World בברלין מבית היוצר של STM).

על הכנס הכי טוב שהייתי בו (Platinum Summit של קליקבנק בדנוור) ועל הכנס המכובד לא פחות (ה-Affiliatech שהיה כאן בארץ), אני אספר בהזדמנות אחרת.

בפוסט הקודם, סיימתי עם המשפט הבא: "ההבדל בין כנס מוצלח ללא מוצלח זה רעיון אחד ששמעתם, זה טריק אחד שקלטתם, זה טראפיק סורס אחד שגיליתם זה בנאדם אחד שפגשתם ששינה לכם את החיים.". הפוסט הזה, הוא על הרגע הזה, מברלין…

בדרך לארץ… עוצרים בברלין.

עוד לפני ברלין, החלטנו שמטיסים את כל המשרד לכנס של STM. פליקס והחתלתולים הגיעו מהארץ. גנאדי, הגיע מאמסטרדם ואני? אני נסעתי ישירות מה-Platinum Summit של קליקבנק בדנוור.

זה היה היום האחרון בכנס של קליקבנק. החצי הראשון של היום הוקדש לנטוורקינג בראנץ', והחצי השני של היום לפעילות אתגרית. המשתתפים התבקשו לבחור אחת משתי הפעולות הבאות:

1. טיול אומגות / קאנופי (zip-lining)
2. ראפטינג

כשהם שמו לב שאנשים לא ממהרים לעשות אקסטרים, הם הציעו אופציה נוספת:

3. סיור Coffee Shops בדנוור (כן, כן… זה חוקי בקולוראדו).

אני מבחינתי, היה לי את אופציה מספר 4. ללכת לקופי-שופ, להתמסטל קצת ולטוס לברלין.

לצערי הרבה הלכתי לקופי-שופ בלי דרכון ורישיון לא הספיק להם, כך שלא נהניתי מכל הטוב של קולוראדו

הגעתי ללאונג' בדנוור ועמדה בפניי דילמה…

הייתי אמור לנחות בברלין בשעה 20:30. גנאדי כבר היה שם יומיים והיה לנו 2 הזמנות לאירוע נטוורקינג אקסקלוסיבי של STM שחל יום לפני הכנס. האירוע היה אמור להתחיל ב-20:00.

לאחר מס' מחשבות, הזמנתי טיסה שמקצרת לי את אחד הקונקשנים, ומנחיתה אותי בברלין ב-17:00…

בפועל? האירוע נטוורקינג היה פח אשפה. אבל היה שווה את זה.

כי באירוע נטוורקינג הזה, אני וגנאדי התחלנו לזרוע את זרעי הפורענות של כל מה שיבוא אחר כך…

התכנית

להפיג את השעמום, אני וגנאדי התחלנו לדבר על ההרצאות. סיכמנו, שההרצאה הכי טובה הולכת להיות של Drew Eric Whitman, מחבר הספר Cashvertising.

ווידויי קטן: מימיי אהבתי שני קופירייטרים. ג'וזף שוגרמאן ודריו. את ג'וזף שוגרמאן פגשתי לפני כמה שנים בניו יורק.

אז ישבנו ודיברנו על זה שצריך לדבר עם Drew (ושאני אסגור מעגל ואפגוש את 2 אליליי הקופי שלי).

הכנס התחיל וההרצאה של Drew הייתה הראשונה. הוא לא אכזב ונתן בראש. אחת ההרצאות הכי טובות שראיתי.

קצת מאוחר יותר באותו היום, אחר הצהריים היה מסיבת קוקטייל של Meet the Speakers.

אני פליקס וגנאדי, הלכנו במטרה אחת…

לדבר עם Drew.

פגשנו הרבה אנשים, הכרנו הרבה אנשים, דיברתי גם עם Ryan Holiday (שנתן גם הרצאה פגז). אפילו החלפתי פרטים עם Ryan Holiday.

ומי לא בא? Drew…

ופליקס נעלם לנו…

ואני וגנאדי משתגעים.

התקשרתי לפליקס (תודה לגולן טלקום על השיחות חינם), שאלתי אותו "איפה אתה?". הוא אמר אני פה בחוץ מדבר עם בסמיר (אחד מהבעלים של STM).

אני וגנאדי יצאנו החוצה, בדרך התעכבנו קצת כי נתקלנו בכמה אנשים…

פליקס ובסמיר לא היו בחוץ…

מסתבר שאנחנו חיפשנו אותם בחוץ-בחוץ, והם היו רק בחוץ – מחוץ לאולם של הקוקטייל.

אז חזרנו, שיכורים ומאוכזבים ואת מי אנחנו רואים?

חלק מהשבט

את DREW ינעאל-דינאק!

עמד לבד ואף אחד לא דיבר איתו. כנראה שלכולם היה פיק ברכיים ורק לנו היה ביצים לדבר איתו.

בכל מקרה, ניגשנו אליו דיברנו איתו.

מנסים למצוא מכנה משותף…

היה לי ספק, אבל רציתי לוודא אותו. Are you jewish? – בום, כל השכרים נפרצו…

התחלנו לדבר על ישראל, קצת על פוליטיקה.

הגיע הזמן לעשות מהלך…

נתתי לו פיץ' על כך שהוא נראה לי בנאדם מאוד סקרן… "אולי נשלח לך טראפיק לקופי שאתה כותב ללקוחות שלך? חינם, עלינו… רק סקרנים לדעת איך הטראפיק שלנו יעבוד על קופירייטינג ברמה גבוהה".

הוא הראה עניין, יש ליד…

גנאדי לא הסתפק בזה… חוזרים לדבר. מדברים על ההרצאה של Drew ביום למחרת. הוא מסביר לנו שהוא יצטרף שני מתנדבים. תיאמנו סימנים איך לעשות כך שהמתנדבים יהיו אנחנו.

הוא הנחה אותנו לשבת בשורה הראשונה…

ואז… גנאדי הפיל את נשק יום הדין…

"דריו, רוצה לאכול חומוס איתנו מחר?"

הוא בטח לסבית

הגענו ליום השני. הגענו 20 דקות מראש ומאחר והייתה כבר הרצאה שרצה באולם, לא הצלחנו לתפוס את השורה הראשונה.

דריו, כמובן לא בחר בנו כמתנדבים.

יצאנו מיואשים מההרצאה, אבל אמרנו "הי, לא נורא. אוכלים חומוס עם דריו".

חיכינו לו אחרי שכולם סיימו לשאול אותו שאלות ואמרנו לו: "חומוס?".

הוא אמר: "רגע, אני צריך ללכת להתראיין לאתר של STM, חכו לי ליד הדלת הזו [מצביע לפינה] 20 דקות.".

חיכינו, חיכינו וחיכינו…

40 דקות חיכינו והלכנו.

בדרך סיפרתי לחבר'ה על סיפור מהש.ג. של צריפין.

יום אחד, שמרתי בשער ירושלים בצריפין עם איזה ערס אחד. הערס התחיל עם כל חיילת ואמא של חיילת שנכנסה בש.ג.

כל דחייה (והיה לו משהו כמו 99% דחייה), הוא היה אומר "היא בטח לסבית", וממשיך בשלו…

היה לי מאוד נראה מתאים.

ואיך שאנחנו עושים סיבוב בכנס, פוגשים אותו בדיוק יוצא מהדלת…

זהו…

לא הייתה ברירה…

הולכים לחומוס!!!

שלושה ישראלים ואמריקאי…

רק כשנחתתי מדנוור, ולפני הקוקטייל של STM, גנאדי כבר לקח אותי לאכול חומוס. זה היה אחלה חומוס, די קרוב ל-Alexanderplatz, איפה שהיה המלון שלנו…

אבל עם דריו?

גנאדי היה חייב לחפש בגוגל "The Best Hummus in Berlin".

וכך…

הנהג הוריד אותנו בשכונת מהגרים מוסלמית. מימין מסעדת אל-אקצה. משמאל לא הצלחתי לקרוא מה כתוב (סליחה דנה המורה לערבית), ובאמצע מסעדת עזאם.

החומוס היה מצויין, כמובן לא משובח כמו הבלו-באס, אך עדיין טוב.

רק מה? היה רגע שאמרתי לו I have the leading Affiliate Marketing Blog in Israel.

אופס…

אמרתי את המילה שאסור להגיד.

וכמובן, ששנייה לפני שהמילה הזו יצאה מפי כולם השתתקו באורך פלא (מכירים את זה?), כך ששמעו רק אותי.

בראייה הפרפריאלית שלי, ראיתי אנשים דוקרים אותי עם העיניים. במקביל כמה בריונים נכנסו למסעדה וסגרו אחריהם את הדלת (סיפור אמיתי). נראה לי שפליקס גם הרטיב קצת כשהדלת נתרקה, אני לא הייתי רחוק משם.

ודריו? לא מכיר את הסיטואצייה.

הכל נגמר סבבה, ואפילו דיברנו על להביא את דריו לארץ לסדנת קופירייטינג (נראה מה יהיה עם זה, אני אעדכן).

לקחנו מונית למלון של דריו, דפקנו סלפי ונפרדנו בחיבוק.

דריו אמר שעשינו לו את הטיסה הזו. בדרך כלל הוא מגיע לכנס, נותן הרצאה והולך להתבודד במלון. בחיים הוא לא פגש חולי נפש כל כך מקרוב ושעשינו לו את הטיסה וכמובן שנשמור על קשר.

גנאדי, פליקס ואנוכי חזרנו למלון שלנו ברגל. שתינו בירה והלכנו בצמוד לנהר שאין לי מושג מה שמו. ברקע נגני הרחוב שמו לנו סאוונדטרק של ארבעה שירים ברצף שהתאימו לאווירה.

אווירה של החלטנו על מטרה ועמדנו בה. באמת רגע קסום שקשה להסביר אותו.

לקחים

זה היה הרגע המיוחד שלי מהכנס של STM… זה לא העניין שיצא לי לאכול חומוס עם אישיות שאני מעריץ ומעריך. זה לא העניין שדיברנו על הרבה שיתופי פעולה שאנחנו יכולים לעשות וזה לא העניין שאולי אני אצליח להנחית אותו לסיבוב הופעות בארץ…

זו ההרגשה הזו…

שהצלחנו… היו בכנס הרבה אנשים. הרבה משתתפים. הרבה יותר מוכרים מאיתנו. ואף אחד לא העיז להזמין אותו לארוחת צהריים (או אף מרצה אחר).

קראתי כמה תגובות בעבר, שהבלוג משרת אותי בנטוורקינג… זה נכון… רק שכאן, לדריו לא היה מושג מי אני ומה אני ורוב השיחות שלנו שקדמו לכנס בכלל לא היו מקצעויות אלא יותר על יהדותו, על הילארי ועל טראמפ ועל זה שהוא לא מבין איך ההורים שלו רוצים להצביע להילארי.

צריך פשוט לדעת להקשיב…

להקשיב זה 80% בנטוורקינג, ה-20% הנותרים זה למצוא את הנושא שתהיו מעוניינים להקשיב לו. נטוורקינג זה אף פעם לא עליכם, אלא על הצד השני…

בסופ"ש אני טס לניו יורק. מקווה ששם יהיה לי לוז פחות עמוס ואני אספיק לשחרר יותר פוסטים. יש לי כבר שלושה פוסטים חצי כתובים, רק שאת זה היה לי הכי הרבה מוטיבציה לסיים.

טראפיקים, "רגעים קסומים", ופרנסה טובה לכולם.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 24 ביולי, 2016 בשעה 21:59 תחת הקטגוריות המיליונר בפיג'מה.