יושב בבית לבד. אני גר לבד.
עכשיו 4:24 בלילה. לפני כשעה סיימתי את המשימות שהקצבתי לעצמי להיום. יושב שותה וויסקי ושומע מוזיקה.
נכנסתי לבלוג של PJS. הבחור שהכרתי לפני פחות מחודשיים. בחור שאין לי שמץ של מושג איך קוראים לו. והוא לא יודע מה שמי. אבל אנחנו מכירים. אני רואה שהוא "נוטש" את הבלוג לכמה שבועות. אני יכול להבין אותו – הבחור משקיע פה הרבה מאמצים. לפעמים אני תוהה למה הוא משקיע כ"כ הרבה בבלוג הזה? אני בדיוק באותו העסק, ואני יודע עד כמה הזמן יקר כשעובדים מהבית בתחום השיווק המקוון. זה נכון במיוחד בתחום ה-AFF- לזמן יש נטייה להיות מתורגם ישירות לכסף. קפיטליזם במיטבו.
לרגע עוטפת אותי תחושת ריקנות. אני לא מבין למה. אני מחליט להיענות לבקשתו כלפי הקהל לכתוב עבור הבלוג. אין לי בלוג משלי, בגלל שזה גוזל זמן יקר, וגם כי אני מעדיף חיים פשוטים ולא אוהב אור זרקורים.
אני לא אגלה פה את שמי. אני לא אכתוב על האתרים שלי. המטרה שלי בפוסט הזה היא לא קידום אישי. המטרה היא פורקן נפשי. אולי מישהו יתחבר למה שיש לי לומר, אולי אני אעורר רגשות אצל אנשים. מה טוב.
על אנונימיות
אני מת על אנונימיות. זה מסיר ממך תחושת אחראיות על הדברים שלך. זה נותן לך חופש ביטוי מסוג שלא חווים כל יום. אבל יותר מכל – זה מתיך מחסומים וקירות. פתאום אתה מגלה שאתה יכול להגיד דברים שלא חלמת אפילו לומר באופן אישי למישהו. יש באנונימיות סוג של כוח. החוכמה היא לנצל את הכוח הזה לטובה ולחיוב (הדוגמא של הבחור שמנהל את הבלוג הזה היא מצוינת, אם כי זה לא מדויק, כי הוא מתכוון לחשוף את זהותו בעתיד…)
על עבדות
אני יודע עבדות מהי. עברתי את המסלול. לזכותי (או לרעתי?) יאמר כי פסחתי על שלב הצבא. אבל סיימתי לימודים אקדמאיים ועבדתי בהיטק, כמו רבים וטובים אחרים. אפילו התמזל מזלי ויצא לי לחוות הרבה מעבר למה שאדם ממוצע חווה בקריירה קצרה של 4 שנים. אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת – אני עובד בשביל מישהו אחר. מישהו שאני אפילו לא מכיר ולא ראיתי בחיים (לרוב זה כך). המציאות הזו העלתה שאלות קשות במוחי, ולאחר התלבטויות רבות הכרחתי את עצמי לעשות משהו בנידון. לא רציתי להמשיך להיות "עבד"… או כך חשבתי.
על קפיטליזם (או עבדות במסווה)
לעבוד? רק בשביל עצמך! כך למדתי לחשוב במרוצת השנים. זה רק הגיוני – אני יכול לבלות 10 שעות ביום בלעבוד עבור מישהו אחר, או שאני יכול להשקיע את אותו הזמן (וקצת יותר מאמצים) בעסק משלי. "לצאת ממרוץ העכברים!" – סלוגן שכולנו שמענו. אבל יש את הצד השני לכל העסק הזה. צד שרבים מתעלמים ממנו, כנראה בגלל ההשפעה הרבה שיש לחשיבה הקפיטליסטית (קרי – המדיה) על החינוך שלנו ועל המחשבה שלנו.
פה קבור הכלב. שימו לב: לא משנה עבור מי אתם עובדים, בין אם זה בעל בית מעצבן, בעלי מניות שבחיים לא פגשתם, או אפילו אם אתם עובדים עבור עצמכם – בסופו של יום, אתם עבדים. עבדים של המטרות שהצבתם לעצמכם. עבדים של הקפיטליזם.
על חופש אמיתי
חופש אמיתי – זה לא אומר להיות בעל בית של עסק. זה לא אומר לעשות בוכטות של כסף. זה לא אומר להיות מיליונר. חופש אמיתי זה הרגשה פנימית. חופש אמיתי ואבסולוטי זה מה שכולנו שואפים אליו, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא. זה האושר שכולנו רוצים. איפה מוצאים את זה? בעבר, כשהייתי יותר צעיר, בעל פחות מחויבויות וראייה יותר צרה, הייתי בטוח שהכול טמון בעד כמה אתה מסודר כלכלית. עד שנהייתי מסודר כלכלית… אני מודה, לרוב האנשים לא יוצא להסתכל על הדברים מנקודת מבט זו. ואולי אני בר מזל שהייתה לי ההזדמנות. זה פקח לי את העיניים. הבנתי על בשרי, בגיל צעיר יחסית, שכסף זה רחוק מלהיות הכול בחיים. כסף הוא אפילו לא הכרחי לאושר, אם כי רובנו, כמו רוב אוכלוסיית העולם כיום, חושבים כך.
וכמובן…. על תוכניות שותפים
אני מנסה לא למכור את נשמתי לשטן. אני עוסק בתחום השיווק באינטרנט זמן רב, ורק לאחרונה, בעיקר בהשפעת הבלוג הזה, נכנסתי לתחום ה-AFF ב-PPC. בכל מה שקשור לפעילויות שלי ברשת אני מנסה כמה שיותר לעזור לאנשים. ברור שהמטרה הסופית שלי זה להגיע לשורה התחתונה שאני מציב לעצמי. אבל זו רק פורמאליות. בפועל אני מנסה להגיע לשורה התחתונה הזו בצורה הכי חיובית ומועילה לאחרים שאפשר. אני מודה- יש כאן דיכוטומיות סמויה. אין מה לעשות, אף אחד לא מושלם. זה מה שיש. במיוחד ב6 בבוקר. לבד. אחרי חצי ליטר וויסקי…
תמיד שואלים אותי, האם זה אמיתי כל הסיפור הזה של הפיג'מה? פיג'מה תגיד, גם אני יכול להרוויח כסף באינטרנט? למה אתה בכלל מתאמץ כך לעזור לאנשים שאתה לא מכיר? בטח כל הכסף שאתה עושה מגיע מהבלוג, אז איך אני מרוויח מזה? איך אתה מבזבז את כל הכסף שאתה מרוויח? מי אתה?
איש יקר…..
בנאדם.. אתה מדהים אותי עם התובנות שלך.. בהחלט נאמרו הדברים מהלב והינם ברומו של עולם, ומפליא עוד יותר שאתה מבין דברים שאנשים לא מבינים עד יומם האחרון.
אני מוכרח לציין שמראות עיניי, אתה נמצא במקום בוא אין הרבה לאיפה לרדת, הריקנות האמיתית. אני יודע שחסרות לך תשובות להרבה מאוד שאלות, שמכבר התייאשת לחשוב על פתרון.
אנו הישראלים מצויינים במתן עצות, ואני לרוב מתפתה לייעץ, אבל הפעם אני אמנע מלעשות טעות זו.
אתה עומד איפה שאני עמדתי לפני 3 שנים.
אם תראה אותי היום, תבין חופש מהו. אני פשוט כמו ציפור, ואני חייב להגיד לך שאתה בכיוון הנכון.
ניכר לציין שאתה אינטיליגנט בצורה יוצאת דופן, וזה ישרת אותך רק אם תתחשב ברצונות העמוקים ביותר שלך.
רק שתדע כי לרוב אני לא עונה כך, כלומר תשובה שבאה מהלב. לרוב אני פועל מהראש ומתנסח בצורה הטובה ביותר, כדי שהצד השני יבין.
לא כאן.
כאן אני אומר את מה שהלב שלי רוצה להגיד.
נגעת לליבי ואני מאחל לך מליונים של הצלחה, תרתי משמע.
כיף לראות שיש אנשים טובים בעולם.
מי ייתן ותגע בחופש.
הרבה אהבה,
עוד אחד בפיג'מה
הוצאת לי את המילים מהפה, יותר נכון מהלב
מאוהבים אה?
לדעתי להיפך…
הקשר בין חופש לבין לעבוד בשביל עצמך הוא אשלייתי.
אמנם הבוס משתנה והוא לא מישהו חיצוני אלא מוטיבציה פנימית\התמכרות\תאבת בצע\תחרותיות\שם אחר יפה יותר אך עם פחות אישיות…
ובכל אחד מהמקרים הנל הבוס הזה הרבה הרבה יותר מסוכן כי הוא הרבה יותר חכם הרבה יותר דורשני והסיכוי שלנו לסרב לו הוא אפסי.
האנשים שעובדים הכי קשה הם העצמאיים ולא משנה כמה הרבה ירוויחו, עבדים היינו ונשאר רק המלך משתנה
אפשר להשתחרר מעבדות, אבל הפתרון רחוק מהתפטרות מעבדות השכירות והתעבדות בעבדות העצמאיות
ולסיכום אופטימי
תאכל חרא מליארד זבובים לא טועים
אני מסכים איתך לגמרי שעצמאיים עובדים יותר קשה,
אבל אני נהנה מהעבודה שלי, זו הסיבה היחידה שאני עושה את זה, גם אם היו משלמים לי 1,000,000 דולר לחודש, עבור עבודה שאני סובל בה, לא הייתי מסכים, כי בסופו שלד בר בשביל מה אנחנו עובדים?
ידידי היקר .
אדם נולד ובסוף הוא מת .
בין נקודה התחלה A.לנקודת הסיום Z.
האדם הסביר,ממלא את זמנו ,בחלומות כמו דת אידיאולוגיות "ואשראי חברתי" וכו.
לרוב האדם הסביר מסיים את חייו ברמת החלום החברתי .{שווה ערך לאופנה }
האדם הלא סביר בשלב מסוים מבין שהחיים חסרי משמעות .לכן בעקבות חוסר המשמעות
יוצר משמעות.
האדם הסביר יוצר משמעויות חברתיות כדי לקבל "אשראי חברתי " וזה מספק אותו או יותר נכון מאזן אותו
האדם הלא סביר' מי דעת רואה ….
שהדת האלוהים שהאידיאולוגיות ממון ואשראי חברתי.זה לא זה .אך האדם הלא סביר ,יודע שהוא חי בחברה שהחברה באה הוא חי זה מה שיש בעולם מיחוצה לו .
ואז נשאלת השאלה מה עושים
ידידי את "התשובה" לא ניתן ללמוד לא ניתן להסביר לא ניתן לחפש לא ניתן להעביר לא ניתן לרצות ולא ניתן להשיג. זה פשוט יכול לקרות יום אחד ואז אין שאלות ואין תשובות.
ניתן אולי להצביע על הדלת לשון אחר על הכיוון אך הדלת או הכיוון זה גם לא זה
הכיוון : ויפסנה אך זכור זה רק כיוון דלת שער ולא יותר !!!!!
מאמר נחמד שקיבלתי …..
רוצה לחיות טוב יותר ? תזכיר לעצמך את הדבר הברור מאליו שהוא שבסוף אתה מת. לא יאומן הא ? אחרי כל המאמצים, הכעס, העצבים, המריבות, ההצלחות, הכישלונות, אחרי כל הלחץ בסוף הכל נגמר. כל המאמצים שאתה משקיע בעבודתך וכל הדברים שעוברים עליך בסופו של דבר הם לריק, כי בסופו של דבר אתה מת. אם את נהנה תוך כדי עשייה הרווחת, אם לא אז כילית את זמנך כאן בעולם, לא הבאת שום תועלת לעצמך בכל חייך, חייך היו לבטלה.
כאשר אתה נלחץ ממשהו, כאשר משהו מטריד אותך, דמיין את עצמך אדם זקן, דמיין את עצמך מסתכל אחורה על כל החיים וגם על עצמך היום, זכור שאחרי כל הבלגן שאתה נמצא בו ואחרי כל הבעיות הגדולות ביותר שעוברות עליך הכל יסתיים יום אחד. זכור שהכל זמני. דמיין איך אתה מת, איך מספידים אותך, איך קוברים אותך, איך נפרדים ממך, איך גופך נשאר באדמה (או בכל מקום אחר) לבד, איך גופך הופך לעפר, איך בסופו של דבר אחרי כל הדברים הגדולים שאתה עושה בדמיון שלך … איך בסופו של דבר הכל נגמר. תבין איך כל הדברים שנראים לך דרמטיים הם הכל דברים חולפים, דברים זמניים. איך גם אתה זמני. תבין ששום דבר לא שווה לכעוס בעבורו, כי הוא לא אין סופי. תבין שעליך לנצל את המצרך היקר ביותר שיש לך שהוא זמנך בצורה הטובה ביותר, דהיינו על ידי שמחה ואושר מהזמן שאתה חי.
ככל שתדמיין את עצמך טוב בעתיד, ככל שתוכל לראות את הנולד ולחוות את עצמך בעתיד, כך תוכל לייעץ לעצמך עצות טובות יותר בהווה. מומלץ אפילו ללכת מידי פעם לבית קברות, זה יעזור לך לחוות ולהבין טוב יותר שבסוף תמות. זה אמור להזכיר לך להנות יותר ולחיות טוב יותר. אם קשה לך לחיות, זכור כי בסוף אתה בכל מקרה מת ולכן עליך לנצל את החיים טוב יותר ולהיות שמח יותר. אם מישהו מכעיס אותך תזכיר לעצמך שבסוף אתה מת ואז תראה שתבין שזה לא באמת מצדיק לכעוס. ככל שתדע טוב יותר שאתה מת בסוף ככה תחייה טוב יותר עם הרבה יותר אושר בחייך.
חשוב על הרגעים האחרונים של חייך, דמיין את עצמך בשלב שבו אתה אמור לתת לעצמך דין וחשבון על החיים שלך. שאל את עצמך, האם הדברים שאני עושה היום אכן טובים ? האם הם הדברים הטובים ביותר שאני יכול לעשות היום ? האם אני מנצל את זמני בצורה הכי טובה ? תחשוב על הדברים שאתה עושה היום מנקודת הזמן שלך בעתיד, מהיום האחרון של חייך. ככל שתצליח לראות את הנולד ואת סוף התהליך של חייך טוב יותר, ככה תחייה טוב יותר
עשית לי דיכאון עם התגובה הזאת!
החיים זה לא שחור או לבן. תעבור על התגובה/מאמר שלך ותראה כמה דברים שליליים יש שם!
(למרות שהכוונה שלך טובה)
אז במקום להסתכל על סוף החיים ומחשבות על המוות, תחשוב על ההתחלה של החיי, מחשבות חיוביות ואופטימיות ואיך אפשר להנות ולאהוב בכל רגע כי אנחנו בני האדם קטונו בשביל להחליט מה יש אחרי החיים היפים האלה..ויש דברים יפים.
תהנו…
אני עם צביה. חולק בהשקפת העולם הזו לחלוטין.
אגב – אין שום דבר עצוב וקודר במוות – זו בה"כ אותה ההרגשה כמו
לפני שנולדנו – נכון, כלום:)
אז אם כבר קרה הפוקס ההזה – וזכינו
לחיות – עדיף להנות, לצחוק ולקחת את החיים בקלות ובכיף
חתיכת פוסט פילוסופי זה היה
אורי
נושא פילוסופי כבד,
אני חושב שעדיף לא להעמיס על המוח מחשבות כאלה, ולהתעסק בלחיות את הרגע…
הלוואי וכל העוסקים בעשיית כסף יהיו פילוסופיים….
חופש אמיתי היא תחושה פנימית (כמו שאמרת) של הודיה על מה שיש לנו ועל מי שאנחנו, אולי?
שתי הערות שלי, אחת לגופו של עניין ואחת לגופו של כותב:
1. תפסיקו להתלהב מהקטע של הוויסקי. מתחיל להווצר אצלי הרושם שכשאתם יורדים על חצי בקבוק זה נותן לכם תחושה של חופש. אז חלאס דאווין, אין לי שום דבר נגד אלכוהול אבל כל המליונרים בפיג'מה או בג'ינס, תבדקו טוב טוב אם אתם חווים את תחושת החופש שלכם בעיקר כשיש ביד בקבוק ויסקי. כי אם כן, נראה לי שאתם פשוט מפתחים התמכרות. ומכורים גומרים לא טוב.
(אה כן, ויש עוד תופעה שקשורה בהתמכרות; הכחשה)
2. לגופו של כותב, עם כל הכבוד למאמר הגלוי והרהוט לא ברור לי כיצד העזת לכתוב שלזכותך פסחת על הצבא, גם אם הוספת (בסוגרים ובסימן שאלה) את האופציה שזה לרעתך. אז עם כל הכבוד (ויש עכשיו קצת פחות) לפסוח על הצבא זה לא משהו שנותן לך נקודות זכות. גם אם היתה לך סיבה מוצדקת, גם אם נגיד שרצית מאוד לשרת אבל לא נתנו לך, זה בטח לא נותן לך נקודות זכות, במקרה ה"טוב" זה פשוט לא יעמוד לחובתך…
בהצלחה לכולם, קפיטליזם זה טוב אבל אל תשכחו שאתם חלק מהחברה האנושית וחלק ממשחק החיים שלנו זה גם לעצב את החברה שסביבנו. סיימתי להטיף להיום.
מסכים איתך מאוד בקשר לחלק של הצבא, סבא זה חשוב מאוד! גם ברמה האישית וגם ברמת המחוייבות למדינה!
לחיות בחופש זה החופש האמיתי!
לחיות בחופש מעל הזמן.
החיים הם נצח ולכן אף פעם לא אמות (נדבר העוד 300 שנה)
תעשו רק מה שאתם בוחרים לעשות
ואז תחוו את חווית החופש האמיתי
שיהיה לכם רק טוב
דודי
טוב שלך אין בלוג אוי ואבוי
אם אתה כותב ככה פוסט
את הדכאון תשאיר לעצמך כולל הויסקי
דווקא אני לא חושב שהפוסט מדכא, אבל שיהיה…
אני הכי מתחבר לזה שכמה שלא תעבוד ולמען מי וגם אם אתה חושב שזה למען עצמך, זה לא.
אנחנו תמיד נהיה עבדים אם של מישהו אחר שאנחנו צרי עין לראות את זה או עבדים של עצמנו.
אחלה פוסט.
המאמר הראשון בבלוג שממש לא אהבתי. לא מעניק שום תובנות, ברור שכסף זה לא הכל בחיים ושאין שום קשר בין עושר לאושר. זה שאתה יושב לבד, ער בארבע בבוקר, עם בקבוק וויסקי, לא נשמע כמו אורח חיים ראוי להערכה ולא מעודד כלל להיכנס לעסוק במה שאתה עוסק.
תעשה מה שעושה לך טוב לנשמה אל תעשה את זה כי זה בשביל כסף!
זה מה שאני מאמין בו, בכל דבר יש כסף ואם לא טוב לך עכשיו אז תעזוב
את זה ותתחיל מהתחלה ממקום יותר טוב שאתה יודע שאתה חי כל
רגע בשביל עצמך שאתה מאושר מכל רגע בתהליך. תנסה עד שתמצא את
הדבר המסוים הזה שבשבילו אתה קם כל בוקר בתשוקה.
אני חייל משוחרר כבר כמה חודשים איפה שהמיליונר בפיג'מה התחיל
בתחילת דרכו ואני רוצה לומר שלמדתי המון מהתהליך שלו ובכללי על
החיים. הבנתי שאני לא רוצה להיות משועבד למספרים שבעוד מספר
שנים אני יבין שאת השנים היפות בחיי בזבזתי מול המסך ברדיפה אחר
כסף אני ירגיש שהחיים שלי ,שהמתנה הכי יפה שקיבלתי הלכה ולא
תחזור יותר עם כל הכבוד ליגאל. אז כן יש הרבה כסף בכל תחום ואם
אתה לא מאושר ממה שאתה עושה – אל תעשה. כי מה זה שווה כל העושר
בעולם אם אתה ריק מבפנים?