מי לא שמע על העיר הזו? בתור משווק, אני חייב להגיד לכם שזו העיר הגאונית בעולם – אנשים באים לעיר הזו במטרה אחת בלבד – לבזבז כסף!!! ואיזה מקום יותר טוב מלאס וגאס, מאשר לערוך את האפיליאייט סאמיט בו, כנס משווקי האון-ליין הגדול בעולם! בכל דבר טוב, יש גם משהו שהוא לא כל כך משהו, אז את הסבל האישי שלי, ואני מניח של עוד ישראלים רבים עברתי כבר על ההתחלה.
הסבל שלי התחיל ב-8 לינואר, בשעה 23:40, עליתי על טיסת קונטיננטל, קו נתב"ג-ניוארק (ניו ג'רזי). לאחר 12 שעות של טיסה, נאלצתי לחכות עוד 4 שעות של שיעמום בשדה תעופה. הלכתי לשתות בפיצוציית ג'וס-לנד סטייל, ונחשו מה הציעו לי… הציעו לי לשתות מיץ Acai Berry!!! – אם זה הגיע עד ג'וס-לנד זה עושה כסף! (מניסיון…) בכל מקרה, השיעמומון של ה-4 שעות נגמר, הגיע החלק האחרון, הטיסה הפנימית מניו-ג'רזי ללאס וגאס. בחיים לא האמנתי שטיסה פנימית יכול לקחת יותר מ-50 דק' סטייל אילת, אבל 6 וחצי שעות שלמות הוכיחו לי שאני טועה! בסופו של דבר ההגעתי ליעד כולי תשוש, לאחר 22 שעות טיול…
קדם-אירועים לאפיליאייט סאמיט
ב-9 לינואר ב12:30 נחתתי בוגאס, זה יומיים לפני האפיליאייט סאמיט. אחרי שעשיתי צ'ק-אין במלון יצאתי לטייל בסטריפ (הרחוב הראשי שם, או משהו כזה…), פגשתי ישראלים שעובדים שם בעגלות, קניתי סלולרי ב-$10, חזרתי למלון ודפקתי שנ"צ. כשהתעוררתי, ירדתי ללובי ופגשתי חברים טובים מהאפיליאייט סאמיט הקודם. ביחד הלכנו ל-Gold Coast, החבר'ה שיחקו פוקר, מאחר ואני לא מהמר סתם שתיתי כמה דרינקים ונהנתי מהאווירה.
יום למחרת, כשהתעוררתי בצהריים הלכתי ל-Fashion Mall להסתובב עם כמה אפיליאייטס ישראלים, וכמובן ביניהם פליקס "משה" לא לשנו האגדי. פליקס קנה Macbook Pro חדש, שהוא די מגניב, אבל אני עדיין נשאר נאמן ל-PC. הסתובבנו עוד קצת בקניון, אחרי זה עוד קצת בסטריפ, קנינו לפליקס גם סלולרי ב-$10 וחזרנו למלונינו RIO.
כשחזרנו, נפגשנו עם עוד חברים מהאפיליאייט סאמיט שעשו צ'ק-אין באותו היום, והמשכנו ל-Meet-Up של פורום הבית שלי, ה-Wicked Fire. היה די מגניב לפגוש את כולם שוב, ולראות את ההתקדמות שכל החבר'ה עשו. היה מגניב לפגוש אנשים חדשים גם כן, וכאילו להיכנס למכונת זמן ולהסתכל על עצמי מלפני שנה.
המפגש של וויקד פייר
לאחר המיט-אפ התאספנו כמה חבר'ה והמכשנו לטייל במועדונים בעיר עד 6 בבוקר. אחד המועדונים היה מועדון ה-Moon בקומת הגג במלון הפאלמס, שמשם יש נוף מהמם לעיר וגאס.
הריו, המלון הקט שלנו במבט ממעליי הפאלמס
אפיליאייט סאמיט של החוף המזרחי 2009!
בניגוד לאפיליאייט סאמיט הקודם בבוסטון, שבו ניסיתי להספיק כמה שיותר, גם אם זה בא על חשבון שעות שינה, הפעם לא עניין אותי כל כך לעמוד בזמנים. אני זוכר שבאפיליאייט סאמיט הקודם, אמרו להגיע בשעה 9:00 מצוייד בלבוש ביז-אלגנט, הפעם לא ביז לא אלגנט לא 9 ולא נעליים (אשכרה ללא נעליים). באתי בערך ב-12:00 בצהריים, מצוייד בנעלי הקרוקס שלי – כי הכי חשוב זה הנוחות לרגליים. הייתי מגיע יותר מאוחר, אבל רציתי להספיק למצגת של ניק. יותר נכון זה היה פאנל בנושא אסטרטגיות שיווק שותפים ל-2009. להגיד לכם את האמת, היה מעאפן! ניק כל הזמן ניסה להעלות את הרמה, אבל השאלות בפאנל היו בסגנון – "מה הרשת הכי טובה?", "מה הדרך הכי טובה לעשות כסף?", "איזו הצעה הכי מוכרת?", והתשובות כמובן היו (לא ציפיתיח אחרת) "הרשת שמוכרת", "פשוט לעשות במקום לקרוא", "אסאי ברי" (בהתאמה).
הפאנל עם השאלות הקבועות שיש להם תשובות קבועות…
הפאנל נגמר, והתחיל החלק האהוב עליי – Networking!!! אבל קודם כל, אני אסביר לכם למה אני אוהב כל כך נטוורקינג?
תחשבו על זה כך, שמה שעושה באמת את תעשיית השיווק שותפים לכל כך מדהימה, זה החומר האנושי, ומה יותר טוב מלהתחבר עם החומר האנושי? תחשבו על כל החברים שלכם עכשיו, רוב החברים שלכם הם משהו שאני מגדיר "חברי סיטואציה". אלו חברים שלמדו איתכם בתיכון, או עשו אתכם צבא. בכל מצב אחר, לא הייתם מתחברים איתם. כמה חברים באמת יש לכם, שלא היה לכם שום קשר על בסיס קבוע במסגרת מקובעת כלשהי, והתחברתם איתם ושומרים איתם על קשר? חברי סיטואציה זה לא רע, החברים הכי טובים שלי הם חברי סיטואציה, אבל שוב, בהזדמנות הזו יש אפשרות למצוא אנשים שהם חברי סיטואציה חלקיים. מצד אחד, הסיטואציה היא ששניכם אפיליאייט באפיליאייט סאמיט כרגע, ומצד שני אין לכם אישזהי מסגרת קבועה. אני נהנה מזה מאוד, לא יודע מה איתכם…
יתרון נוסף הוא, שיש אנשים שפשוט אוהבים לדבר! אני אחד מהם! בטח שמתם לב לזה באפיליקון. בגלל שאני אחד כזה, אני מכיר את היתרונות והחסרונות של אנשים כמוני 
ברגע שמוצאים כאלה, הם פולטים הרבה מאוד מידע שימושי, לפעמים על גבול הסודות. כמובן שהרבה פעמים יש גם פליטת שטויות לא נורמאלית, צריך רק לדעת לפלטר אותם. אני אגב, משתדל לא לדבר שטויות ומצד שני גם לא לחשוף סודות, אבל לא כולם כמוני יצא לי לשמוע על הרבה סודות מגניבים, על הרבה נישות חדשות שלפי מה שהבנתי מקנברטות, ומספיק לי שנישה אחת תתפוס בשביל לממן את האפיליאייט סאמיט הזה, כולל הכל!
והיתרון האחרון הוא, שזה פשוט כיף!
אוקיי, בחזרה לנטוורקינג. כשיצאתי מהפאנל שניק היה שותף בו, פגשתי את דניאל, שהכרנו באפיליקון, יצא לנו לדבר קצת, וחבל שלא מספיק, אבל השבוע עוד ארוך… משם המשכתי ל-Meet Market, שזה בעיקרון תערוכה קטנה, אבל לא התערוכה העיקרית.
כך נראית התערוכונת, דמיינו איך נראית התערוכה הגדולה – עדכונים מחר!!!
המטרה הראשונה שלי שם הייתה ללכת לשאת ולתת עם ClickBank. על מה יש לי בדיוק לשאת ולתת מולם? ובכן, לא עדכנתי על זה, אבל כשחזרתי מבילוי השנה האזרחית החדשה, קיבלתי מייל מגניב מהם שאני מה0.01% המובילים שם. אז הלשאת ולתת היה לברר קודם כל מה זה אומר במספרים, אזז Yey, פיג'מה מה-100 המובילים בקליקבנק לשנת 2008! (יש להם 1,120,000 אפיליאייטס רשומים). בנוסף לכך דרשתי מהם העברות בנקאיות על בסיס שבועי, והובטח לי שיטופל. הצעתי כמה הצעות לשיפור המערכת, ומאחת מהן הם אפילו התלהבו מאוד. ועל עוד ועוד ועוד דברים. היה מגניב.
לצדדיי דוש מנכ"ל קליקבנק, וטרה המנהלת של האפיליאייט מנג'רית שלי שם לאחר שסיימנו לשאת ולתת.
אחרי קליקבנק הלכתי לדבר עם ג'אוף האפיליאייט מנג'ר שלי מאדוואליאנט, דיברנו קצת, והבטחתי לו שאני מגיע למסיבה שלהם בערב. בין תחנה לתחנה, כמובן שנפגשתי ודיברתי עם מכרים מהפורומים והאפיליאייט סאמיט הקודם. התחנה הבאה שלי הייתה קופיאק! אחרי חצי שנה שלא ראיתי את פראנק, האפיליאייט מנג'ר התותח שלי, שהיה שיכור לגמרי, והמצחיק… על הדרך ביקשתי ממנו שיאשר שני חברים שהיו איתי שם, וכך הוא עשה מהפלאפון. הלכנו לשתות בירה (כאילו שזה מה שהיה חסר לו), ובסופו של דבר סיכמנו שמחר יהיה בילוי מגניב. קופיאק מארגנים מסיבה שנראית מגניבה גם כן באחת ממועדוני הגג של הפאלמס.
מימין לשמאל: ג'ייסון מאדס פור דואו, אני, ו-פראנק מקופיאק
לאחר יום נטוורקינג ארוך ומהנה, הגיע הזמן ללכת בשעה 16:00 לארוחת בוקר/צהריים. במלון שלנו, אין יותר מידי מסעדות מגניבות, אז יוצא שבפעם השלישית יוצא לי לבלות במסעדת הבורגרים השכונתית. זו לא הפעם הראשונה שם וגם לא הפעם האחרונה, יש שם אוכל טעים, המנה המועדפת עליי זה סנדוויץ' תרנגול הודו. לאחר הארוחה, הגיע הזמן לשנ"צ היומי…
נחשו כמה ישראלים יש בשולחן הזה?
מסיבת האפיליאייטס הראשונה שלי לשנת 2009
בסיום השנ"ץ שהסתיים מאוחר מהמתוכנן, הלכנו למסיבת היום! (היו עוד כמה, אבל זו נראתה הכי מעניינת). הגענו לאחוזה ענקית, ושם נערכה המסיבה של Advaliant. כמיטב המסורת, היה במסיבה המון אוכל איכותי, והמון שתייה ללא תחתית. הכל על חשבון הנטוורק. היה שם שולחנות סנוקר, היה שם מגרש גולף, בריכה, ג'קוזי, עוד בריכה ועוד ג'קוזי, חדר הקרנות והיו עוד כמה אטרקציות מעניינות… לצערי לא צלמתי כל כך בפנים, אבל היו אנשים שצילמו שם במקומי, ואני מקווה שברגע שהם יעלו את התמונות, אני אשתף, היה בהחלט מדהים!
מה ההבדל בין ארמון לאחוזה?
כשחזרנו למלון, נשאר עוד אדרנלין ואלכוהול בדם, ורצינו להמשיך את הבילוי, אז עלינו לקומה ה-51 בריאו, למועדון הוודוו, אבל צערינו נסגר, לפחות יש לי אחלה תמונת נוף
סיכום
אני לא יודע אם זה מעניין אתכם בכלל כל מה שקורה בסאמיט, אבל גם אם כן וגם אם לא, אני מחוייב לעדכן קיבלתי כניסת עיתונאי, אז צריך לסקר. בכל מקרה, כשעוד לא הייתי אפיליאייט, אלו היו פוסטים שהייתי נהנה לקרוא בבלוג של פליקס לשנו, אז אני בטוח יהיו כאלה שגם מפיקים תועלת מפוסטים כאלה.
אני חייב להגיד משהו על כרטיסי ביקור, בניגוד לאפיליאייט סאמיט בבוסטון, שדי התלהבתי מלחלק כרטיסי ביקור, אבל לאחר מכן זה עלה לי בהמון ****-מוח, הפעם לא הדפסתי כרטיסים, ואני מביא אותם לאנשים ממש-ממש מעניינים ומסקרנים. וגם, לרוב אני פשוט מחליף טלפונים. תאמינו או לא, אבל מבחינה סטטיסטית, לרוב האנשים קשה להגיד "לא" לכל מיני דברים, הפעם פשוט למדתי להגיד "לא", למי שאין לי כח אליו. אז זה הטיפ שלי להיום, תתאמנו אל להגיד "לא" לאנשים, במקום לחרטט סטייל "נראה", "לא יודע", "אלוהים גדול". אין בזה שום דבר רע! וכרטיסי ביקור אגב, זה סתם מנהג מעצבן שבא מהעולם התאגידי, אני מנסה להתרחק משם כמה שיותר.
באפיליאייט סאמיט עצמו, להערכתי יש כ-30-40 ישראלים, שזה די הרבה אני מניח. אני בטוח שהם נתקלים בשאלות על המצב הבטחוני, כי אני נתקל בהם כל הזמן! השכנוע הכי פשוט, שנראה לי שעובד הוא:
אני: "מאיזה סטייט אתה?"
אפיליאייט: "קליפורניה"
אני: "מגניב אחי! מקסיקו יורים עליך, מה תעשה?"
הרבה פעמים זה נגמר כאן, אבל לפעמים השאלות ממשיכות, ואני ממשיך באותה שיטה, לשאול שאלות נגדיות…
אבל שורה תחתונה זה לא חכמה, כי האמריקאים גם כך נורא בעדינו! זה מדהים כמה חיבה יש בין אמריקאים לישראלים, כנראה ה-11 לספטמבר עשה משהו.
זהו, עד כאן פוסט האפיליאייט סאמיט הראשון לשנה זו. אני בהחלט עושה חיים עד עכשיו, ונהנה מכל רגע. אם אתה ישראלי שקורא את הבלוג הזה, ואתה נמצא עכשיו בוגאס, נשארו לי עוד הזמנות למסיבה של קופיאק, שתהיה בהחלט מגניבה – להגיב ולהשאיר מייל. אם לא, אני אתן למישהו אחר.
ביי בינתיים,
ולכל הספקולטורים והקונספירטורים, גם אני לא יודע עדיין אם הרווחתי כבר מיליון שקל,
עוד לא היה לי זמן לחשב את זה. אחרי הסאמיט, אני מאמין שאעשה כך.
ביי שוב. עוד פוסט מחר.
מסיים את הלילה בקומה ה51 בריו!!!
נ.ב. 7 בבוקר עכשיו בוגאס, אצלכם 17:00. הגיע הזמן ללכת לישון…
תמיד שואלים אותי, האם זה אמיתי כל הסיפור הזה של הפיג'מה? פיג'מה תגיד, גם אני יכול להרוויח כסף באינטרנט? למה אתה בכלל מתאמץ כך לעזור לאנשים שאתה לא מכיר? בטח כל הכסף שאתה עושה מגיע מהבלוג, אז איך אני מרוויח מזה? איך אתה מבזבז את כל הכסף שאתה מרוויח? מי אתה?
פששש הייתה ועידה אדירה! מקווה ששנה הבאה שוב יעשו אותה שם..
אולי גם נבוא..
בית זונות! זה מה שקרה בווגאס….
איזה כיף חיים תאמין לי… הייתי בוגאס כשהייתי בן 10, ועדיין יש לי רק זכרונות טובים מהמקום, בזמנו ניסו להפוך את העיר לחממה מזגנית, אני זוכר שניסו לכסות את הרחובות, ושהכל יהיה מזגן, הם לא עשו את זה בסוף נכון?
חחחח הרגת אותי עם הAcai berry, מי שהגיש לך את המשקה ניסה לקחת לך 30 דולר לחודש בשביל הטעימה הזאת?
איזה כייף, תענוג!
תעשה חיים ותהנה מכל רגע.
נקווה שנפגש בווגאס הבא, אני מבין שבאפיליקון הבא בארץ לא נראה אותך?
ביי
ניראה שנהנת ברמות,
אני הצבתי לי מטרה של להיות באפיליט סאמיט הבא!, אז ניפגש שם.
ד"א מה זה הפאלפון הזה ב 10 דולר ?
רוב הסיכויים אתה מדבר על Skype 10$ לשנה חינם (או משהו באיזור 5000 דקות) לטלפונים נייחים.
יגאל תציל אותי אני רוצה להכנס לענייני אפילייט אבל אני לא מצליח למצוא אפילו מוצר אחד בקליקבנק. הכל שם זבל, אני לא רואה שימוש לשום דבר שיש שם, אני אישיתי לא הייתי קונה משם כלום.
מה עושים?
גבר, סחתיין!
ולכל הקונספירטורים אפשר להגיד שלדעתי עשית כבר הרבה יותר ממליון שקל..חוויות כאלה זה יותר מכסף
או!!!!
זה קו המחשבה שאני מחפש