חיים של מהגר

בפוסט אשר נמחק עקב בעיות בשרת, אני סיפרתי לכם שלדעתי, ה-40 שנה במדבר, אשר חוו בני ישראל בדרכם מעבדות לחירות, מהעבדות במצריים לחופש האינסופי במדינת ישראל, היא מטאפורה למסע שצריך לעבור בדרך לחירות חומרית ונפשית. וכן אני חושב שקודם כל, לפני שמגיעים לחירות חומרית, צריך קודם כל להגיע לחירות נפשית.

בנוסף לכך, גם הבטחתי לכם לספר לכם את כל היסטוריית העבדות שלי, כלומר היסטוריית העבודות שלי, במהלך כל החיים. חשוב לי להבהיר כמה דברים, לפני שתמשיכו בקריאה. אני לא מרגיש שמתישהו בכל חיי נוצלתי, בחיים לא הכריחו אותי לצאת לעבוד, ואני לא מרחם על עצמי, וכך גם לא מחפש רחמים עצמיים. אני לא מנסה להתגאות בפוסט הזה בשום דבר, ולמען האמת לא מצפה שתלכו לעבוד באופן הזה. אני כותב את הפוסט הזה רק מסיבה אחת, שבסוף הפוסט אתם תבינו אותה, והיא כן קשורה לשיווק באינטרנט. נתחיל?

באסטה בשוק

באיזה גיל אתם חושבים שאנשים יכולים ללכת לעבוד בשוק? 12, 14, 15? נסו שוב!!! אני התחלתי לעבוד בשוק מגיל 5 עד 6! לא נשמע הגיוני? אז הנה הסיבה! כמו שאתם יודעים, עליתי לארץ בגיל 4. כשעלינו מרוסיה (כככללללל המשפחה!) אסרו עלינו להוציא כסף מחוץ לגבולות רוסיה. אז מה עשינו? קנינו המון המון זבל! קנינו בגדים, מגבות, הנעלה, ארונות, פסנתר, מזלגות, סכינים, כפיות, וכל פיסת זבל שיכול להעלות על הדעת.

כמובן כשהגענו לארץ, לא היה לנו מה לעשות עם כל הזבל הזה, והיה צריך למכור איפשהו, אז הלכנו לשוק, ופתחנו באסטה לא חוקית. הבעייה הייתה, שאמא ואבא שלי התחילו לעבוד (אמא, רופאה, הייתה מנקה רצפות. ואבא מהנדס בניין הלך לסחוב בלוקים!), אז מי נשאר למכור? סבא וסבתא! עכשיו הבעייה המרכזית בכל הסיפור היא שהם לא ידעו את השפה, ואני ובנדוד שלי, בתור ילדים כבר דיברנו עברית שוטפת תוך חצי שנה…

סבא וסבתא לא ביקשו שנצטרף אליהם, אבל אני ובנדודי בכל זאת הצטרפנו, כי לא היה לנו מה לעשות. אז פשוט היינו מנסים למכור כל דבר שיכולנו. היינו מרוצים מכל שקל שקיבלנו. ולומר לכם את האמת? לא ראינו את זה כעבודה בכלל! מבחינתינו זה היה כמו ללכת ללונה פארק עם סבא וסבתא. ראינו בזה משהו כיף…

איסוף תפוזים

לאחר שנפתרנו מכל הזבל שהיה לנו, והרבה מהכסף הושקע ברכב שלי ז"ל, כי ההנחת עולים עמדה להיגמר (עכשיו אתם מבינים למה האמוציות?!), סבא וסבתא שלי היו צריכים מקור פרנסה נוסף. מאחר וכל חייהם הם לא עבדו בארץ, הפנסיה שלהם הייתה "ביזיונית". חיפשו, וחיפשו, וחיפשו, ולבסוף מצאו עבודה בקטיף תפוזים.

בדיוק כמו בעבודה עם השוק, לא ראינו (אני והבני דודים שלי) את זה כעבודה, אלא יותר כ-"ללכת ללונה פארק" עם סבא וסבתא. אז את העבודה הזו ביצעתי בגילאים 7-10, וכמובן שהייתי הולך לשם רק בחופשים (לא היו לי ממש חברים, כי הייתי "רוסי מסריח"). אני אגיד לכם את האמת, היה ממש כיף בעבודה הזו, כי הייתי מטפס על עצים. אוכל תפוזים חינם, והשכר? השכר היה 20 ש"ח (ו-25 כשהיה חג חשוב) למכולה של תפוזים. לי זה לא כל כך היה משנה, גם כך הכסף לא הלך אליי….

העסק הראשון שלי!

טוב, אמנם אני לא הייתי היזם של העסק הזה, אלא זה היה בנדוד שלי, אבל תסתכלו עליי כמשקיע! אני הייתי בן 6-8 אז, ובן דוד שלי גדול ממני ב-3 שנים. אני זוכר איך חסכנו כל שקל שמצאנו. ואספנו שקל אחרי שקל, ועוד שקל אחרי שקל. עד שכל אחד הצליח לחסוך 10 ש"ח (אז השטר עם גולדה). אז חסכנו 20 ש"ח ביחד, וגנינו לנו זוג אוגרים. לאוגר קראנו "ואן-דם", ולאוגרת קראנו "פאני" (על שם המוכרת האהובה עלינו בסופר).

אז היה לנו שני אוגרים, וחוץ מלהאכיל אותם דשא, התחלנו להרבות אותם! כן, כן, בתור ילד הייתי חוזה באין סוף הזדווגויות של אוגרים. לאחר שהרבינו אותם, זיהינו מי מהילדים שלהם הוא זכר ומי נקבה, וחזרנו על תהליך ההרוויה גם עם הילדים שלהם. את הנכדים של "פאני" ו-"ואן דם" כבר מכרנו. מכרנו כל אחד ב-8 ש"ח לחנות בע"ח הקרובה אלינו לבית. לעסק היה יכולת מינוף רצינית, כי התכנון הגדול היה לעשות את זה גם עם שפנים, ועכברים, וכך הלאה, עד שלבסוף נוכל לעשות את אותו הדבר עם כלבים. בכל מקרה, לאחר חצי שנה נמאס לנו!

מכירת מבחנים

אולי זה קצת שנוי במחלוקת להכניס את זה לקטגוריית העבודות, אבל זה הכניס לי כסף אז זה עבודה. בגדול, כבר כתבתי על זה בפוסט הזה אבל אני אתמצת כאן. בכתה ד' היו לי ציונים לא רעים, והייתי מוכר את המבחנים שלי (כבר לאחר שנבדקו) לחברים מהכתה, על מנת שיראו "שהם חכמים" להורים שלהם. כל מבחן 10 ש"ח, למרות שבהתחלה זה היה תמורת פוגים (היה משחק כזה).

=========================================================================
טוב, אני אעשה סיכום ביניים. אחרי שראיתם את כל העבודות אשר עבדתי בהם, אני אציין שוב, אף פעם לא הכריחו אותי, ועשיתי את זה מתוך כיף. היו גם כמה עבודות שלא ציינתי כמו לנקות רצפה, לרוקןם פחים לשכנים בשכונה, וכו…

בשלב הזה (כשכבר הייתי בכתה ה'), כבר סוף-סוף אפשר להגיד שהתאקלמנו בארץ. אבא שלי, שהיה מהנדס ועבד בתור פועל בניין, התחיל להיות פועל בניין ולעזור למהנדס שהיה אחראי עליו, אחרי זה כבר היה מהנדס באותה חברה בשכר של פועל בניין, אחרי זה מהנדס בחברה אחרת, ואחרי זה עבר מיונים בתור מהנדס לחברה ממשלתית בכירה. אמא שלי, עברה מסלול דומה, במקצוע היא רופאה, אך היא עבדה בתור מנקה, אחרי זה אחות, אחרי זה רופא בהתנדבות בארגונים, ואחרי זה כבר קיבלה עבודה בתור רופא בבית חולים. נכון להיום, ההורים שלי עובדים במקצועות שלהם, באותם מקומות עבודה בערך 12 שנה…

אז בשלב הזה, כבר יכולתי לחיות חיים קצת נורמאליים. קיבלתי סוף סוף את המחשב הראשון שלי. מצאתי חברים. וביליתי את רוב הזמן או עם חברים, או מול המחשב. בהתחלה הייתי משחק, עד שנמאס לי והתחלתי ללמוד לתכנת… עד העבודה הבאה…
=========================================================================

מדריך

בגיל 14, השתתפתי בתחרות בניית אתרים כלשהי, זכיתי מקום ראשון. אנשים שראו אותי, הציעו לי להיות עוזר מדריך HTML. אני כמובן הסכמתי, וכך עבדתי בתור מדריך במשך 4 וחצי שנים, שזה היה עד לגיוס שלי לצבא. גם במהלך הצבא, בהתחלה המשכתי לעבוד שם. התקדמתי למדריך, מדריך בכיר, וכך המשכתי הלאה לתפקידי ניהול, כך שלקראת הגיוס צברתי קצת ניסיון ניהולי.

זאת הייתה העבודה הראשונה שלא עבדתי בשביל הכיף. בעבודה הזאת עבדתי בשביל הכסף, וכמובן גם בשביל הכיף (כבר סיפרתי לכם פעם שיש בי קצת דמות חינוכית).

דמיינו לעצמכם מזה, לעבוד מגיל 14 בשביל הכסף? ואני לא מדבר על המובן הרע של המקרה. חברים, היה לי כרטיס אשראי מגיל 14! הייתי מבצע רכישות באינטרנט מגיל 14! ואל תבואו לי בקטע חוקי של מותר או אסור מבחינת החוק, אם רוצים יש חוקים שמוחקים את החוקים האחרים!

מאותו הרגע אגב, נהייתי העשיר של החבר'ה שלי. כי הרי בגיל 14, כמה דמי כיס ההורים נותנים לילדים? 20 ש"ח, 50 ש"ח? לי היה הרבה יותר, ובשביל כל שקל עבדתי קשה, אבל נהנתי מאוד….

בניית אתרים

אז הייתי מדריך לבניית אתרים (ואגב, לא רק, גם לעוד דברים…), מן הסתם, בגלל העובדה הזו, צברתי קצת קשרים. הרי איזה הורים שולחים את הילדים שלהם ללמוד בניית אתרים ותכנות? הורים שבאים מהתחום הזה כמובן! לכן, צברתי קשרים, ואת האתר הראשון שלי בתשלום, עשיתי בגיל 16, ממש בשיא הבועה. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. קיבלתי על האתר הזה 2000 ש"ח. ומי שחושב שזה הרבה, זה קצת מאוד! זה פחות משכר מינימום!

בגלל הניסיון הרב אשר צברתי בתחום, השתפרתי, והמשכתי עם בניית אתרים כ-Freelancer עד לא מזמן. כמובן שלא היה לי פרוייקט אחרי פרוייקט אחרי פרוייקט. היו גם הפסקות באמצע, היה גם צבא באמצע, והיו גם סתם חודשי בטלה… אבל בכל מקרה, אני בונה אתרים בתשלום מגיל 16.

וסתם אנקדוטה קטנה, אשר תמחיש לכם כמה לא נולדתי יזם, הייתי בונה אתרים לאנשים מגיל 14. פשוט לא הייתי גובה על זה כסף. הייתי רואה את זה כתחביב ולכן הייתי עושה את זה מתוך הנאה. התפנית באה כאשר אחד הלקוחות התעקש לשלם לי. והוא שאל אותי כמה אני רוצה, ואמרתי לו 500 ש"ח, הוא צחק ורשם לי צ'ק על 2000 ש"ח. מאותו יום התחלתי להבין את הפוטנציאל…

עבודה בבניין

אוקיי, אז בעבודה הזו עבדתי כבר בין התיכון לצבא. בטח אתם שואלים את עצמכם את השאלה, אם הייתי בונה אתרים ומדריך, למה הייתי צריך את זה על הראש? פשוט! מכירים את המשפט "עם האוכל בא התאבון"? אז אני בזבזן לא קטן! ופשוט הייתי מבזבז המון. בשעות הפנאי המעטות שלי, הייתי יושב על אתרי מכרזים וקונה לי גאדג'טים. לפעמים גם הייתי קונה את אותו הגאדג'ט מכמה מקומות. זה היה סוג של התמכרות, שלמזלי עברה….

בנוסף לכך, התחלתי לעבוד בבניין בגלל שבדיוק בתקופה שהייתי צריך כסף לא היה לי. הלכתי לעבוד בבניין כי זו הדרך הכי מהירה שיכולתי להשיג בה כסף. למה הייתי צריך את הכסף? הייתי צריך כסף לעשות מנוי למכבי חיפה, כשעוד לא היה בושה להגיד את השם שלהם. בבניין, הייתי מרוויח 150 ש"ח ליום, וממש רצו לקדם אותי, כי ידעתי להשתמש בסרגל ומד זווית (ונשבע לכם שזה לא בציניות! לאיזה מצב הדרדרנו!).

זונה צבאית

אז מזה זונה צבאית אתם שואלים? נשמע רע נכון? אז מי שיודע או לא, בצבא מרוויחים 350 ש"ח בחודש. עכשיו, בשבילי 350 ש"ח לחודש זה רק דמי כיס, כי אני משלם על סיגריות הרבה יותר. בנוסף לכך, התרגלתי לסגנון חיים קצת יקר, אז הייתי צריך כסף, אז נהייתי זונה צבאית!

אז מזה זונה צבאית אתם שואלים? זונה צבאית זה אחד שמוכר גם את החופש המועט שיש לו. יש כאלה שבטח יכנסו לשוק מהתופעה הזו, אבל יש כאלה שיודעים. גם בימים הבודדים שהיה לי חופש, פשוט הייתי מוכר אותו. הייתי שומר במקום אנשים תמורת כסף. 8 שעות שמירה ביום שאינו חמישי-שישי-שבת (או חג), הייתי מקבל 150 ש"ח, ועל יום שבת וחג הייתי מקבל 200 ש"ח.

סרסור צבאי

אז למדנו מה זה זונה צבאית, אבל יש גם סרסור צבאי. למעשה, עכשיו כשאני חושב על זה, עסק הסרסור הצבאי שלי היה עסק השיווק שותפים הראשון שלי. בגלל שהייתי זונה צבאית כל כך טוב, והרבה אנשים היו פונים אליי, ומה לעשות? יש רק 24 שעות ביממה, הייתי צריך לעזור ללקוחות שלי. אז הייתי משדך להם זונות צבאיות אחרות, והייתי לוקח לעצמי 10%.

ולגבי הערכים המוסריים בלהיות זונה צבאית או סרסור צבאי, אני חייב להגיד לכם, שזה לא פוגע בשום ערכיות ואין כאן ניצול. זה מצב WIN-WIN, מישהו שיכול להרוויח 1000 ש"ח בתור ברמן בסוף שבוע, יש לו אינטרס לשלם למישהו כמוני שלא יכול. כך שכל הכתבות שהיו על כך בעיתונות זה בולשיט!

שיווק באינטרנט (אדסנס ואיביי)

על אדסנס, ושירותים דומים אין יותר מידי מה לפרט. היו ימים טובים, והיו ימים לא טובים. אם מסתכלים על ממוצע, בתקופה שהיה לי זמן להשקיע בתחום (ותזכרו שבצבא זה לא פשוט, כך שזה היה בעיקר ברגילות), הייתי מצליח להרוויח $500 בחודש, והיו חודשים של $50-$100. כל הרווחים הללו היו מאתר אחד בלבד.

לגבי איביי, דווקא כן יש מה לפרט. הצלחתי להרים עסק בהשקע של $5, אשר היה מניב לי באופן קבוע $200 בחודש. הייתי מוכר הרבה דברים. החל מדברים שהייתי מצליח להשיג בצבא. כמובן דברים שלא מסכנים את בטחון המדינה, כגון פוסטרים, סטיקרים וסיכות, ועד לה כל מיני רעיונות גאוניים. את הדבר שהצלחתי להרים, אני לא אחשוף, כי אני עוד מאמין שאני עשוי לחזור לזה…
==========================================================================

כמה הבהרות!

אמנם אמרתי שיש לי סגנון חיים קצת יקר, אבל זה לא באמת כך. הדברים אשר לשמם הייתי צריך ובזבזתי כסף, היה בעיקר הרכב שלי. במיוחד לאור העובדה שבשנה האחרונה שלי בצבא, הייתי מגיע איתו כל יום לבסיס, ונסעתי 20000 ק"מ בשנה האחרונה. את כל התיקונים והדלק אני שילמתי, כך שלשם הלך רוב הכסף. אבל גם היו לי הרבה בזבוזים על הרבה עסקים ויוזמות שניסיתי להרים ונחשלו. וכמובן בילויים. ואם אתם חושבים שאני בליין, אז אני לא. יוצא לי בערך 200 ש"ח לחודש על בילויים גם היום (ארוחת צהריים בארומה לא נחשב, כי זה בשביל לחסוך זמן)!

היו עוד הרבה עבודות בהן עבדתי, שבגלל שהיו מזדמנות לא כתבתי, ובטח אני גם לא זוכר כמה, אבל זה כלל: חילוק פללירים, עבודה בבחירות, חילוק עיתונים, יח"צן במסיבות (הייתי כישלון), ועוד…

למה כתבתי את זה, ואיך זה קשור לשיווק שותפים?

ראשית, אני אציין שמה שאני הולך להגיד כאן, זו דעתי האישית בלבד. שנית, זהו בלוג אישי, ומאחר והאופן בוא אני פועל על מנת להרוויח את הכסף שאני מרוויח, נגזר באופן ישיר מהאידיאולוגיה שלי, ולכן אני חושב שהנקודה הבאה היא חשובה מאוד.

תראו, אני אומר לכם את זה מכל הלב. אני קורא את זה בפורומים, ואני קורא את זה בעיתון, בנוסף לכך אני רואה את זה על חברים שלי, שכנים שלי ועוד המון אנשים. לאנשים משום מה יש כל הזמן הרגשה שמישהו חייב להם משהו. למשל, גוגל חייבים לשלם להם לפחות פי 10 על אתר אדסנס שאף אחד לא שם עליו, למשל כולם מצפים שהמדינה תדאג להם, שהמדינה תשלם להם דמי אבטלה. אנשים נוהגים להתבכיין ולתרץ דברים ב-"אין לי כסף", כאילו שמישהו אחר אשר בכך שאין להם כסף.

אני והמשפחה שלי, נמצאים כבר 18 שנה בארץ, ולעלום לא קיבלנו כסף לא מביטוח לאומי, לא דמי אבטלה, לא חיכינו שהמדינה תמצא להורים שלי עבודה במקצועות שלהם, כלום! 18 שנה אנחנו בארץ, וכבר מהחודש השני להיותינו פה (חודש ראשון אולפן), ההורים שלי הלכו לעבוד, ולא ביקשו מהמדינה כלום. גם לי היו תקופות שיכולתי לבקש דמי אבטלה, ולא ביקשתי.

אני מאמין, שאם אתם באמת צריכים כסף, אתם תשיגו אותו. אתם תלכו לעבוד בתור אינסטלטורים, להחליף תיתולים לילדים עם בעיות מיוחדות, או כל דבר אחר. אל תצפו שלמישהו יהיה איכפת מכם או מהעיסוקים שלכם.

כח ההחלטה נמצא אצלכם! מי אתם חושבים שאחראי לגורל שלכם? אתם או גוגל? אתם באמת רוצים לתת לגוגל או כל חברה או בנאדם אחר לשלוט בכם? אתם אלה שצריכים לשלוט! אם לא טוב לכם, פשוט תלכו, תעברו, תתגברו!

והמסר האחרון שלי, הוא פשוט:
תלכו לעבוד!

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום חמישי, 24 באפריל, 2008 בשעה 21:41 תחת הקטגוריות המיליונר בפיג'מה.